הילה הבת של ציון מספרת:
הכל התחיל מסבא וסבתא שלי שהגיעו מעיראק בשנת 1935 בדרך (בילתי ליגאלי) לא חוקית, הם עזרו בהקמת יוקנעם, הגיעו לפתח תקווה שם סבי היה באצ"ל. לאחר מכן הם עברו לחיפה, סבי ניהל את קליטת העולים מעיראק בסוכנות עתלית משנת 1949 עד 1952.
בשנת 1952, לסבתא שלי התחילו בעיות בלב, בעבר ניתוחי לב לא היו מתקדמים כמו היום- סיכויי ההשרדות אחרי ניתוח שכזה היו נמוכים בהרבה מהסיכויים שיש היום.
הרופא הציע לסבא שלי לעבור למושב- לעבוד את האדמה, להריח את הפרחים ולחיות בטבע.
כך הם הגיעו לכרם מהר"ל – מושב קטן ולא מפותח בחוף הכרמל, בין ההר לים.
לסבא שלי בעיראק היה בית מטבחיים, כשהוא הגיע למושב הוא קנה עדר כבשים והתחיל לטייל איתם בהרים שמסביב למושב.
בטיול הוא ראה שאנשים קוטפים פרחי בר ומוכרים אותם בשוק- היו לו 4 ילדים בבית והוא גייס אותם למשימה. הילדים קטפו פרחי בר, סבא שלי מכר את הפרחים בשוק בחיפה וחזר הביתה עם אוכל.

אז איך הגענו לתערוכת פרחים בינלאומית בניו יורק?
סבא שלי הכיר את אבא חושי ראש עירית חיפה משנת 1949 כניהל את קליטת העולים בסוכנות היהודית בעתלית, הם נהיו חברים. סבא שלי היה מגיע למשרד של אבא חושי פעם בשבוע ומביא לו פרחים לקישוט המשרד ואבא שלי תמיד מתהדר שהוא "גדל על הבירכיים של אבא חושי" מה שבאמת קרה.

בשנת 1958 נערכה תחרות פרחים בינלאומית בניו-יורק.  אם נהיה יותר מדוייקים, התחרות נערכה ב- 03.04.1958- ממש בקרוב יחלפו 65 שנים מיום התחרות.

אבא חושי זיהה את הפוטנציאל בפרחי הבר והציע לסבא שלי לשלוח פרחים לתערוכה.
שלחו מונית ספיישל למשק שלנו במושב כרם מהר"ל והיא אספה מסבא שלי כלניות, רקפות, נוריות ושלל פרחי בר ארץ ישראלים. תוך מספר שעות הם כבר היו על המטוס בדרך לניו יורק.
הפרחים הגיעו בשלום וכך סבא שלי זיכה את המדינה במדלית זהב בין לאומית על פרחי הבר של ארץ ישראל! זה היה הישג עצום במיוחד בתור מדינה בת פחות מ-10 שנים!

בנקודה זו ממש השתנו חיי המשפחה שהפכה ממשפחה של קצבים למגדלי פרחים, הממונים על שמירת צמחי הבר של ארץ ישראל.

בהמשך יצא החוק "צא לנוף ואל תקטוף" שסבא שלי גם עזר בכתיבתו כשראה שפרחי הבר הולכים ונעלמים ושאם לא נשמור עליהם- לא ישארו פרחים במיוחד בגלל שקוטפים אותם לפני שהם מספיקים ליצר זרעים ודור נוסף.

כשיצא החוק, סבא שלי עבר לגדל דליות, טאגטס, כרזינטמות, קאלות וכו….
איך חזרנו מגידולים תרבותיים להציל, להרבות ולגדל צמחי בר?
זה כבר חומר לסיפור אחר…

וזה הסיפור על אבא שלי שנולד עם פרח ביד.

בתמונה סבתא שלי הלה (שאני קרוייה על שמה) ואבא שלי בגיל שנה עם פרח סייפן ביד.

כיום אני ממשיכה את דרכו של אבא שלי שהמשיך את אבא שלו.
הבת שלי מעין (בת 6) כבר מכירה כמעט את כל צמחי הבר ואפילו בארי (בן 4) מתחיל להיכנס לעניינים…