צמחי מרפא – ללכת על בטוח!

צמחי מרפא, מפאת כוחם או סגולותיהם, היו בשימוש מאז שחר ימי האדם. מאז ועד היום, צמחי מרפא מהווים את המקור הנפוץ ביותר לייצור תרופות טבעיות המשמשות לפתרון מגוון גדול מאד של בעיות רפואיות. עד לפני כ- 70 שנה היו כמעט כל התרופות שבספרי הרפואה ממקור צמחי טבעי, אך עם פיתוח שיטות המצוי והייצור הכימי, סינטטי, ועם ביצוע מחקרים קליניים, הפכו הצמחים לתרופות "מסודרות" (מן המניין) בסירופ, טבליות, משחות, קפסולות ועוד.

עם התפתחות שיטות אלו, נוצר מצב "חדש" בעולם בו האוכלוסייה (הכלל עולמית) הפסידה אפשרות של שימוש בצמחים זמינים טבעיים פשוטים ועם מינימום תופעות לוואי, וזאת לצורכי חיזוק והבראה. נכון לומר שהרפואה הקונבציונאלית אוהבת לדבר במושגים של סיבה ותוצאה. אם יש בעיה, יש גם תרופה מסוימת שתפתור אותה. מהעבר השני של הסקאלה נמצאת הרפואה האלטרנטיבית, שלא מתה על הגדרות והכללות. מבחינתה האדם הוא אמנם גוף, אבל לא פחות חשוב, הוא גם נפש.

בשנים האחרונות חלה התעוררות מחדשת לשימוש בחומרים שמקורם מהטבע, בגידול אורגני ללא הדברה, מעולם הצומח לצורכי ריפוי. שילוב נכון של שיטות ריפוי שונות הקונבנציונלית המקובלת והרפואה המשלימה המשלבת, משמע צמחי מרפא, הוא הבסיס להצלחה רבה יותר בריפוי חולים והקלת מכאוביהם. כמובן שגם השימוש בצמחי מרפא אינו חף מסכנות ולכן הנוטלים צמחי מרפא צריכים להתייעץ עם מטפל מומחה לפני נטילתם, שכן גם לצמחי המרפא יש תופעות לוואי.

במקרא מופיעים איזכורים לשימוש בצמחי רפואה, אך רובם הם איזכורים עקיפים, ובעצם אין בידינו עדות ישירה בדבר שימוש בצמחי רפואה למטרה זו בתקופת המקרא. ירמיהו, למשל, מציין 3 פעמים את השימוש בצרי לריפוי פצעים: ”הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכה בת עמי?”(ספר ירמיהו). בתקופתנו זיהה פרופ’ פליקס את הצמח הזה כלבנה רפואי, שאכן צמח בגלעד ושימש בעבר למטרות רפואיות. צמחים רבים,שהיו מוכרים בעולם העתיק כצמחי רפואה, מוזכרים בתנ”ך כצמחי בושם: לוט, נכאת, חלבנה, מור, לבונה ועוד. צמחי רעל: דודא, ראש, לענה ופקועה. או צמחי תבלין: שום, בצל, כמון, גד, אזוב וקצח.

קיימים חילוקי דעות בין החוקרים לגבי מקורה של הרפואה הצמחית היהודית בתקופה המקרא: הריסון 1966 חשב, שמאחר והיו חילופי תרבות בין העמים השונים במזרח הקדום, הרי שהשימושים בצמחים לרפואה, שהיו מקובלים בכל העולם העתיק, היו מקובלים גם בישראל. לעומת זאת, סברו חוקרים אחרים, שלעם ישראל היתה רפואה עממית-צמחית מקורית משלו, משום רתיעתו לקבל משהו מתרבויות זרות. לדעת חוקרים אלה, מעטים האיזכורים בתנ”ך לצמחי רפואה בגלל תפיסתו האידיאית של התנ”ך, שרק ברצון האל מתגבר האדם על מחלותיו. תפיסה זו השתנתה בימי בית שני, ולכן מופיעים בתלמוד הרבה יותר צמחי רפואה מאשר בתנ”ך. בתנ”ך מוזכרים כ-120 צמחים בכלל, ואילו בתלמוד מוזכרים כ-400 צמחים.

הרפואה המודרנית עוסקת במחקר בסיסי כדי להבין תהליכים פיזיולוגיים ופתולוגיים המתרחשים בגופנו. פענוח תהליכים אלו מהווה את הבסיס למציאת תרופות המיועדות לריפוי או למניעת סבל וחולי. אחד המקורות העשירים ליצירת התרופות הוא הצמחים. הסגולות הרפואיות של הצמחים נובעות מהעובדה שבחלקי הצמח השונים מצויים חומרים פעילים, שלהם יש השפעות פיזיולוגיות על תהליכים שונים בגופנו. ידוע שכ- 30% ממיני הצמחים בעולם נבדקו לפי אמות מידה מדעיות ונמצאו בהם חומרים בעלי יכולת פעילות והשפעה מבחינה רפואית. לדוגמא – תרופת האספירין, המשמשת את אוכלוסיית העולם באופן יום יומי (למניעת קרישי דם ולהצמתת כדוריות הדם ומשמשת טיפול מונע בחולי לב), מקורה בהפקת חומרים פעילים מצמח הערבה הלבנה – Salix alba והספיראה Spiraea ulmaria. הצמח והתרופה משמשים כמשככי כאבים, כמרפאי דלקת וכמורידי חום.

כיום עוסק במדע בהפקת חומרים "נקיים" המבודדים את החלק הפעיל שנמצא בצמח, מבודדים אותו מחומרים אחרים ומשאריות צמח, ומקבלים חומר מרוכז, טהור ובעל עוצמת ריפוי הניתנת למדידה ובעל יכולת ריפוי מהיר. המדע הגיע להישגים של ממש בהפקת חומרים נקיים ממבחר צמחי מרפא שונים שעוצמת הריפוי שלהם הוכחה באופן מדעי. אין ספק כי רבים מהירקות והפירות משמשים לרפואה, כמו ירקות ממשפחת המצליבים הברוקולי והכרובית, הזית – למקרים של עצירות, שום הגינה – המוריד את רמת הכולסטרול ושומנים אחרים בדם. פרחי הצבר המצוי – המשמשים להורדת נפיחות בבלוטת הערמונית ומעולם התבלינים הגרגרנית היונית – (חילבה) להורדת רמת הסוכר בדם, הנענע החריפה – המשפרת תפקוד העיכול, הפטרוזיליה – כחומר משתן ועוד ועוד.

רק בספרי הרפואה מוזכרים כ- 20-30 תבלינים כצמחי מרפא כאשר ברבים מהם משתמשים בחומרים הנדיפים המשמשים בסיס לשיטת הריפוי הנקראת ארומותרפיה. אך הזהירות חשובה ביותר, גם בישראל יש צמחי רעל רבים (הקקיון המצוי, תורמוס ההרים, אחירותם החורש, רוש עקוד, דטורה ועוד), כאשר חלקם אף משמשים לריפוי אך במינונים נכונים ובצורה מבוקרת ע"י רופא.

דוגמאות לצמחי מרפא רב שימושיים:

– ג'ינקגו בילובה (Ginkgo Biloba) – תכונות:
צמח מרפא זה ממריץ את הפעילות השכלית ומקדם את הזיכרון גם בקרב חולי אלצהיימר. צמחי מרפא אלו מגבירים את זרימת הדם, מייצבים את קצב הלב ועוזרים לשמור על זקפה אצל גברים ומונעים את הרדמות כפות הרגלים. מסייע בריפוי מחלות עיניים, קטרקט וניוון מקולרי. מונע סחרחורות, אסטמה, כאבי ראש, תסמונת קדם וסתית ודיכאון.

– ג'ינסנג (Ginseng) – תכונות:
צמחי מרפא סיניים אלה משיבים את האיזון לגוף. מחזק את המערכת החיסונית ובכך תורם לחולי אידס וסרטן. מייצב את רמת הסוכר בדם אצל חולי סוכרת. צמחי מרפא אלה שומרים על כושר שכלי וגופני.

– ציפורן החתול (Cat's Claw) – תכונות:
צמח מרפא זה משמש לטיפול בבעיות במערכת העיכול, כיבים, מפרקים ודלקות שונות. מבין צמחי מרפא המסייעים להורדת לחץ דם וכולסטרול. נמנה על צמחי מרפא המונעים קרישי דם. מחזק את המערכת החיסונית ומעכב את התפתחות מחלת הסרטן.

– אלוורה (Aloe Vera) – תכונות:
צמח מרפא זה מרפא כויות, שריטות וחתכים בעור. מרגיע עור צרוב מהשמש.

– שום – תכונות:
צמח מרפא זה מחזק את המערכת החיסונית ומונע בעיות בריאות כמו: אולקוס, דיכאון, אימפוטנציה קנדידה. מוריד את רמת הסוכר בדם. מגביר את קצב חילוף החומרים בגוף וכך תורם לירידה במשקל.

– דבקון לבן Viscum album – תכונות:
צמח טפיל למחצה ממשפחת ההרנוגיים הגדל על עצים שונים, כמו: עצי תפוח, לימון, אגס, צפצפה ועל עצים מחטניים. בארץ גדל דבקון הזית הנטפל לעצי זית, שקד או עוזרר. ברפואה משתמשים בעלים ובזמורות של הצמח. הטיפול בעזרת הדבקון הוצג לראשונה ב- 1920 בשווייץ ע"י רודולף שטיינר שייסד את תורת הטיפול האנתרופוסופי שבבסיסה עומד עקרון הטיפול בגוף ובנפש גם יחד. פעולותיו של הדבקון הלבן מאופיינות בהגברת פעילות התאים הלבנים הלימפוציטים מונוציטים שהם חלק מהגורמים המהווים את כוח ההתנגדות של הגוף. החומר גורם לעלייה בתאי ההרג Killers – Lynphocytes. פעילות נוספת שנמצאה משפיעה ישירות על תאי גידול שונים, ובתנאי מעבדה הוכח עיכוב פעילות תאי הסרטן. השפעתו העיקרית הוכחה בגידולים בשד, בריאה ובמערכת העיכול, ולאחרונה נצפתה השפעתו גם על גידולי מוח שונים. קיימים כמה מוצרים מוכרים המופקים מדבקון, כמו ה- Iscusin, Iscador ו- Helixor. פעילותו של הדבקון הוכחה מעל לכל ספק גם במחלות קדם-סרטניות, כמו דלקת כרונית של המעי הדק מסוג קרוהן, פוליפים בשלפוחית השתן, דלקות וכיבים בקיבה ודלקת כרונית של המעי הגס – Ulcerative Colitis.

– תה הירוק קמליה סינית Camellia sinensis – תכונות:
התה הירוק ידוע בארץ ובעולם כתה בעל השפעות חיוביות על חולי סרטן וכמונע שינויים בתאים היכולים להפוך לתאים סרטניים. כמו כן כגורם המונע השפעת הקרצינוגנים – חומרים בעלי השפעה מסרטנת. בתה נמצאו חומרים הגורמים למניעת פעילות הרדיקלים החופשיים היכולים לגרום למחלת הסרטן. כמו כן נמצאו חומרים פוליפנוליים המעכבים את פעילות יצירת הגידול (את התה יש לשתות כתה שולחני למניעה). אין ספק כי שימוש נכון בצמחי מרפא מחייב ידע בבחירת החומרים הנכונים בצורה הנכונה ובזמן הנכון. כמובן, חובה לדעת את הבנת האדם ומערכותיו, הבנת המחלה ממנה הוא סובל ואיזה תרופות הינו נוטל. יש חובה לדעת את עקרונות הפעולה ההרבולוגית ואת החומר הפעיל וידיעת השילובים השונים תוך כדי הבנת התועלת או חוסר התועלת שבערבוב צמחים עם צמחים או צמחים עם תרופות.

צמחי מרפא הלוחמים בזיהומים:

– אכניצאה (Echinacea) – תכונות:
צמח מרפא זה מונע זיהומים בדרכי הנשימה. מונעת זיהומים פטריתיים בנרתיק ובמקרה הצורך אף מטפלת בהם. מקצרת את זמני ההחלמה מזיהומים במקום אנטיביוטיקה שגורמת לתופעות לוואי. צמחי מרפא אלה מונעים הצטננות ושפעת.

– שמן עץ התה (Tee Tree Oil) – תכונות:
צמח מרפא המרפא זיהומים בציפורניים והגלדת פצעים מהירה.

צמחי מרפא ייחודיים:
– עוזרד – מרפא למערכת הלב וכלי הדם – תכונות:
צמח מרפא המסייע לכלי הדם להישאר אלסטיים, לירידה בלחץ הדם וזרימה טובה של דם ללב. מונע תגובות דלקתיות וע"י כך מסייע במצבים של דופק מהיר, קוצר נשימה ויתר לחץ דם.

– גדילן מצוי – (Silybum Marianum) – מסייע לחילוף החומרים בגוף – תכונות:
מנקה את הגוף מרעלים. צמחי מרפא סיניים אלה מפחיתים את רמת הסוכר בדם. שומר על בריאות הכבד ומחלת הצהבת.

– סו פלמטו (Saw Palmetto) – צמח מרפא לגברים – תכונות:
צמחי מרפא סיניים אלה משמשים לטיפול בערמונית מוגדלת והפרעות במתן שתן. צמח מרפא המעורר את החשק המיני. מחזק את מערכת העצבים ומונע אלצהיימר.

– קוהוש שחור (Black Cohosh) – צמח מרפא לנשים – תכונות:
מקל על התכווצויות הרחם בזמן הווסת. צמח מרפא זה מסייע לפתרון בעיות הנלוות לגיל המעבר כמו גלי חום והזעת יתר. מחזק את מערכת העצבים.

– קווה – (Kava) – צמח מרפא להרגעת הנפש – תכונות:
נמנה על צמחי מרפא המשמשים כסם הרגעה טבעי ומפיג חרדה מבלי לגרום לעייפות. צמח מרפא זה מגדיל את יכולת החשיבה, מרומם את מצב הרוח ומשרה הרגשה נפלאה. צמח מרפא זה עוזר לפתרון בעיות בריאות כמו: אולקוס, דיכאון, אימפוטנציה קנדידה ללא תופעות לוואי.

– חמוציות (Cranebery) – בעל תפקיד ספציפי – תכונות:
צמחי מרפא סיניים ייחודיים למניעה וטיפול בזיהומים ודלקות של דרכי השתן. יכולת למנוע היווצרות של אבנים בכליות.

לסיום, שימוש נכון בצמחי מרפא מחייב ידע בבחירת החומרים הנכונים בצורה הנכונה ובזמן הנכון. יש חובה לדעת את הבנת האדם ומערכותיו, הבנת המחלה ממנה הוא סובל ואיזה תרופות הינו נוטל. יש חובה לדעת את עקרונות הפעולה היחודית לה (הרבולוגית) ואת החומר הפעיל וידיעת השילובים השונים תוך כדי הבנת התועלת או חוסר התועלת שבערבוב צמחים עם צמחים או צמחים עם תרופות או תוספים.