זרעי כלנית מצויה

שם מדעי: Anemone coronaria. משפחה: נוריתיים. צורה: גיאופיט רב שנתי.

מראה: הכלנית היא גאופיט רב-שנתי הגדל בבָּתוֹת, בקרקעות כבדות לא-מופרעות ולא-מלוחות.
לכלנית ישנו גבעול עגול המשתרע לגובה שנע בין 20 ל- 30 ס"מ. הגבעול נעטף בכשלושה עלים גזורים כאשר כל גבעול נושא פרח בודד.פרחי הכלנית מבצעים תנועה של פתיחה וסגירה של הפרח בהתאם לתנאי מזג האוויר. גבעולה של הכלנית התקצר וכעת הוא דומה לפקעת עגולה, ישירות ממנה יוצאים העלים והפרחים הבוקעים את האדמה בכיפוף קל ואח"כ מתיישרים.
פרח הכלנית הוא פרח גדול שקוטרו 3 עד 10 ס"מ בדרך כלל, ובזנים מתורבתים יכול להגיע גם ל-15 ס"מ. כל פרח בכלנית פורח ימים ספורים, נסגר בשעות הלילה ונפתח בשעות היום. סגירת הפרח מגינה על האבקה מלחות ומקור, ולכן בימים גשומים ישנם פרחים הנשארים סגורים. צבע הפרח נקבע גנטית, באמצעות צירוף הגנים מהאב ומהאם. הצבעים השכיחים פרט לאדום הם ורוד, לבן, סגול, כחול, וגוני-ביניים ( ישנם כ 25 גווני צבע בפרחי הכלנית בארץ). צבע הכלנית מושפע מריכוז הפיגמנטים האדומים – ככל שהאדומים מעטים יותר, צבעים אחרים יוכלו לבלוט.
הצבעים של הכלניות נקבעים על ידי שלושה גנים בשלושה לוקוסים: אדום, לבן וסגול. לכל גן יש שני אללים(צורה מולקולרית), כאשר כל אלל יכול להיות דומיננטי (שלטני) או רצסיבי (נסגני). בכלניות דווקא האללים הרצסיביים הם הקובעים את הצבע כאשר כלנית עם לפחות אלל אדום דומיננטי אחד ושני אללים לבנים רצסיביים תהיה לבנה, כלנית עם שני אללים אדומים רצסיביים תהיה אדומה, כלנית עם לפחות אלל אדום דומיננטי אחד, אלל לבן דומיננטי אחד ושני אללים סגולים רצסיביים תהיה כחולה-סגולה, כלנית שכל צבע בה כולל לפחות אלל דומיננטי אחד תהיה ורודה.
(הכלניות האדומות בדרך כלל פורחות כ-3 שבועות מאוחר יותר אחרי הכלניות הצבעוניות, וגם נובלות אחריהן).
פקעת הכלנית מכילה עמילן כחומר תשמורת, מתחדשת מידי שנה כאשר בראש הפקעת הישנה נוצרת פקעת חדשה המתמלאת בחומרי התשמורת שהצטברו בפקעת מהשנה שעברה (גם בזכות הפוטוסינתזה בעלי הצמח).
מאחר שכל פקעת צומחת מעל קודמתה, היא קרבה מאוד לפני השטח, ושורשים מיוחדים בתחתית הפקעת מתכווצים ומושכים אותה כלפי מטה לכיוון הקרקע. הכלנית מואבקת על ידי מגוון חרקים, הניזונים משפע האבקה שבפרחים, העשירה מאוד בחלבונים, מכינה אותן לקראת תקופת הרבייה שלהן. כמו כן, גם חרקים תורמים להאבקת הכלנית. על-מנת לאפשר הפצה יעילה למרחקים, הגבעול הנושא את הפרח ממשיך להתארך לאחר הפריחה, כך שהפרי הבשל, שממנו משתחררים הזרעים, מוגבה מעל שאר הצמחייה (כך גם הרוח הנושבת מסייעת בהפצתם).
פרי הכלנית כולל כמה מאות זרעים, הזרע נובט כעבור כמה חודשים בסתיו, ומגיע לכלל פריחה כבר אחרי 2-3 שנים.