זרעי לענה חד- זרעית

באזורי החולות משמש הצמח הזה לקרוי הסוכות אותם בונים הבדואים.
ברפואה העממית משמשת כתרופה למחלות קיבה ומעיים.
במחקרים מדעיים נמצא בצמח הזה החומר אאופטלין שמשחרר התכווצויות בשרירים חלקים של חולדות. לא ידוע על שימוש בחומר הזה כתרופה לבני אדם.
שימושים אחרים במצרים משמש הצמח הזה להסקה וכמקור לחומרי צבע. כמו כן מפיקים ממנו במצרים שמן מיוחד וכן עושים ממנו סבון.

תפוצה בארץ: לאורף חופי הים התיכון, השרון והשפלה, הנגב והרי אילת, הערבה.
איזורי גידול: הלענה חד- זרעית אופיינית לבית-גידול של חולות נודדים ומיוצבים. היא מהווה מרכיב ראשי בחברות צמחים בבית-גידול זה, וחברות אלה נקראות על שמה. לענה חד-זרעית שכיחה ושולטת בחולות החוף וצפון הנגב. היא מגלה הסתגלות מיוחדת לבית-הגידול הבלתי-יציב של חולות נודדים-למחצה, והיא עמידה הן לחשיפה והן להתכסות ומשנחשפים שורשיה הם מוגנים בשכבת שעם; משמתכסים ענפיה הם מכים שורש.

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר- ינואר.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע.
יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר.
לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע.
יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה).
במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים.
במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא ישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח.
במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

הלענה נשתלת בחולות נודדים בידי אדם לשם ייצובם, לבל ימשיכו לנדוד ולכסות שטחים סמוכים. הלענה נזכרת בתנ"ך 8 פעמים, תמיד בהקשר שלילי של רוע וסבל, יחד עם צמחי רעל (רוש) או כסמל למרירות. מצד שני ידועים מיני לענה בין היתר כתבלין ליין (יין וֶרמוט או אבסינט). שימוש בלענה לתיבול יין נזכר כבר בתלמוד. 
באנגלית היא נקראת עשב התולעים, כי מינים אחדים שלה מקובלים כמגרשים תולעי-בטן.