זרעי שלהבית דביקה

השלהבית ידועה בעיקר כצמח מאביק מעולה, האהוב על מיני הדבורים והפרפרים. הוא עמיד לתנאי קרקע קשים ואוהב שמש. מגיב היטב לגיזום. ומשמש כצמח כיסוי מעולה!

תפוצה בארץ: בחרמון ובגולן, גליל, עמק ירדן עליון, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, שפלה.
איזורי גידול: השלהבית נפוצה בעיקר באזורי ההרים הימתיכוניים בצפון הארץ ובמרכזה. מגיע בחרמון עד רום 1400 מ'. 

את הזרעים מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר - ינואר.
את כמות הזרעים יש לערבב עם כוס וחצי חול בנין במצב לח או לחילופין- אדמה מהמקום בו אתם זורעים, על-מנת לדלל את כמות הזרעים על שטח נרחב. שקית זרעים אחת מתאימה לכיסוי שטח בגודל של כ- 3 מ"ר.
יש לגרף את השטח לפני הזריעה ("לפתוח" את האדמה מעט), לשפוך את הזרעים המעורבבים עם החול הלח או האדמה ולתחח מעט לאחר הזריעה לכיסוי עדין.
ניתן ומומלץ להשקות את השטח השקיה ראשונית עדינה לאחר התיחוח לשם כיסוי טוב של הזרעים.
לאחר הנביטה, במידה ולא יורדים מספיק גשמים (לפחות פעם בשבוע בעונת החורף) כדאי להשקות את הצמחים פעמיים בשבוע עד להתבססות הצמח.

לאחר ההתבססות אין צורך בהשקיה מלאכותית אך אם אתם מעוניינים בפריחה ארוכה מומלץ להמשיך להשקות את הצמח פעמיים בשבוע לכל אורך חייו.

צבעם הצהוב הבולט של פרחי השלהבית העניק לסוג את שמו, משום שהוא מזכיר להבת אש. גם השם הלטיני, Phlomis, קרוב לכינוי האנגלי
המודרני ללהבה- flame. אחד מהשמות האנגלים העממיים לצמח זה הוא 'Jerusalem sage' - בתרגום חופשי, 'מרוות ירושלים'.