זרעי מרוות יהודה

הצמח נמוך ממיני מרווה רב-שנתיים אחרים, נפוץ בכל חלקי הארץ הימתיכוניים, השם "יהודה" ניתן לו על ידי הבוטנאי השויצרי בואסיה, שחקר את צמחיית המזרח התיכון במאה ה-19. משמש גם בגינות, ערוגות פורחות וככיסוי למסלעות.

תפוצה בארץ: בגולן ובגליל, בגלבוע, הכרמל, עמק הירדן והעמקים, הרי יהודה ושומרון, מדבר יהודה ושומרון.
איזורי גידול: המין נפוץ בכל חלקי הארץ הימתיכוניים משני עברי הירדן, חודר אף למדבר יהודה ולצפון הנגב.

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר- ינואר.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע.
יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר.
לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע.
יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה).
במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים.
במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא ישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח.
במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

המופע של מרוות יהודה הוא מופע עונתי, אך עשוי להתחדש מזרעים שנפלו כאשר המופע עומד להסתיים.