מרווה מנוצה Salvia Pinnata.. Product #: 1082 Regular price: ₪30 ₪30 קיים במלאי

זרעי מרווה מנוצה

קוד מוצר: 1082
זמינות: קיים במלאי
משקל מכירה בסיסי: 2 גרם

מחיר: ₪30

- +

שם מדעי: Salvia pinnata. משפחה: שפתניים. צורה: עשבוני רב-שנתי.

מראה: מרווה מנוצה היא עשבוני רב שנתי מתאפיינת בעיקר בעליה הגזורים/מנוצים לאונות. הפרח נישא על עוקץ ניכר, הכותרת גדולה, אורכה 30 מ"מ. צינור הכותרת משורטט מבחוץ בקוי-אורך סגולים. מבפנים הוא חסום בטבעת-שערות. צבע הפרח נע בין ורוד ללבן, הגביע קצר, רחב, קטוע, חסר שפתיים ושיניים, מכוסה שערות רגילות בינוניות ושערות בלוטיות קצרות. צבעו ירוק, עורקיו סגולים. לעיתים כולו סגול. עלי התפרחת (החפים) קצרים מהגביע, נשירים. הסוג מרווה מתאפיין בפרח ששניים מאבקניו התנוונו, והוא נותר עם שני אבקנים בלבד.
האבקנים גדולים, כל אבקן מחולק לשתי זרועות: התחתונה אינה נושאת אבקה, אלא משמשת מִדְרָך לחרק במנגנון ההאבקה: בדרכו אל הצוף שבפרח נאלץ החרק לדרוך על הזרוע התחתונה וזו מפעילה כמנוף את הזרוע העליונה, כך שזו מתכופפת ושזורה באופן פעיל כאבקה על גבו של החרק.

mars may

בעיקר לנוי. מין זה ניכר בעליו המנוצים, ובגביע נפוח. צבע הפרח וריאבילי- לבן, ורוד וכן אדום. הוא מצוי בעיקר בשדות, אדמה כבדה ובתות וכמו כן במסלעות וערוגות.

תפוצה בארץ: בגולן ובגליל, בגלבוע, הכרמל, עמק הירדן והעמקים, הרי יהודה ושומרון, מדבר יהודה ושומרון, הנגב והרי אילת.
איזורי גידול: בסוג 700 מינים. בארץ 22 מינים, מהם ימתיכוניים ומהם מדבריים. גדלה בקרקעות כבדות ובשדות ברוב אזורי הארץ הימתיכוניים, ואף בצפון הנגב.

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר- ינואר.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע.
יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר.
לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע.
יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה).
במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים.
במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא ישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח.
במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

יש דורשים את שמו מרווה – מוריה, מתוך השערה כי תפרחתה של המרווה (אולי המין מרוות ירושלים) שימשה השראה ודגם לעיצוב מנורת בית-המקדש.