משקל מכירה בסיסי- מתאים לכיסוי 3 מ"ר
1 גרם

פרטים
גובה הצמח אינו עובר את ה-35 ס"מ. תפרחת הזעזועית דלילה מאוד, מורכבת משיבוליות פחוסות, גדוללות יחסית הנישאת על עוקץ דק וארוך. על השיבולת פרחים רבים, בעל מוצים רעופים בלי מלענים. צבע הפריחה נע מירוק בהתחלה ובהמשך זמן הפריחה צבעו נהפך לחום מבריק. הפרחים הם דו מיניים. הפרחים מואבקי רוח בדומה לדגניים האחרים. הפרי גרגיר. כאשר הצמח מתייבש, גוון השיבוליות משתנה לצהוב והן לרוב נשברות במרכזן ונפוצות ברוח.

חודשי פריחה
פברואר- מאי

שימושים
מבין הצמחים הדגניים, לזעזועית ישנו פרח יפה עד מרהיב ואין להתייחס אליו כאל עשב שוטה, כמו רוב הדגניים ובנוסף הוא גם לא שתלטן.

אזורי גידול
חרמון, גולן, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, בקעת הירדן. את הזעזועית הגדולה ניתן למצוא כמעט בכל רחבי הארץ אך במרבדים מועטים.

הנחיות זריעה

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר- דצמבר.
את כמות הזרעים יש לערבב עם כוס וחצי חול בנין במצב לח או לחילופין- אדמה מהמקום בו אתם זורעים, על-מנת לדלל את כמות הזרעים על שטח נרחב. שקית זרעים אחת מתאימה לכיסוי שטח בגודל של כ- 3 מ"ר. יש לגרף את השטח לפני הזריעה ("לפתוח" את האדמה מעט), לשפוך את הזרעים המעורבבים עם החול הלח או האדמה ולתחח מעט לאחר הזריעה לכיסוי עדין. ניתן ומומלץ להשקות את השטח השקיה ראשונית עדינה לאחר התיחוח לשם כיסוי טוב של הזרעים. לאחר הנביטה, במידה ולא יורדים מספיק גשמים (לפחות פעם בשבוע בעונת החורף) כדאי להשקות את הצמחים פעמיים בשבוע עד להתבססות הצמח. לאחר ההתבססות אין צורך בהשקיה מלאכותית אך אם אתם מעוניינים בפריחה ארוכה מומלץ להמשיך להשקות את הצמח פעמיים בשבוע לכל אורך חייו.

הידעת?

מספר אפרים הראובני (הבוטנאי העברי הראשון שחקר את פולקלור צמחי ארץ ישראל), במאמר בשם " צמחי רפואות וסגולות אצל הערבים בא"י". הוא כותב:
"מפורסם אצל הערבים צמח אגדתי בעל סגולה נפלאה לעורר את האהבה, וכה מספרים על הצמח הזה כמעט בכל כפר וכפר: מעשה באיש אחד אשר אשתו לא אהבתו. נוגה ועצוב רוח התהלך האיש בשדה והנה ראה שהצב רודף אחרי הצבה, וזו ממאנת ובורחת (כפי שיש ביכולתה לברוח). קטף הצב מין עשב, זרקו על הצבה וזו פנתה מיד אל הצב. לקח האיש את העשב, חזר הביתה נגע בעשב בכנף שמלת אשתו שהייתה עסוקה בעבודתה, והיא פנתה אליו מיד. והערבים ממשיכים ומספרים: כשנודע הדבר בכפר פנו מיד רבים אל בעל העשב בבקשות לגלות להם את העשב בעל הסגולה הנפלאה וימאן מפחד פן ישתמשו בעשב הזה לרע, והציעו לפניו כמה "כיל" ( מידתמשקל?) חיטה ובקשישים שונים, אולם הלה היה ירא שמיים ולא גילה את הסוד ואין איש יודע את הסוד עד עצם היו הזה, וכמעט תמיד שמעתי מפי המספר בכפר ובעיר שהמעשה היה בקרובו הוא, בדודו או בזקנו. את העשב הזה יקראו "עשבת אל־קורקעה", כלומר עשב הצב, ואין יודע מה העשב הזה." ומיד מוסיף: "יש כאלה אשר חשבו שזה העשב זעזועית אשר "קשקשיו דומות לקשקשי שלד הצב, אבל הם אומרים כי ניסו ולא הועיל". בעוד הראובני מקפיד לציין שעשב הצב הוא סגולה לאהבה מספרות קרואופוט ובלדנספרגר (חוקרות הפולקלור הערבי בארץ): "עִישְׁבֵּת אֵל קוּרְקָעָה – צמח זה, שכל כולו מכושף ומיתולוגי, חי רק בפולקלור, שם הוא מופיע כצמח המעניק למי שמוצא אותו כוחות שונים. יש אומרים שהוא מעניק עושר מופלג ואחרים טוענים שהוא מעניק את היכולת לחולל מעשי פלא, אך גילויו של הצמח כרוך תמיד בסיכון מסוים.