משקל מכירה בסיסי- מתאים לכיסוי 3 מ"ר

1 גרם

פרטים
שם הסוג טיון דביק, לקוח משמו הערבי, שם המין על שום דביקותו של הצמח.
קוטר קרקפת-הפרחים 20 מ"מ, מזה השליש הפנימי פרחים צינוריים, דו-מיניים, ומסביבם פרחים לשוניים, נקביים.
הקרקפת דלת-פרחים: כ-15 פרחים לשוניים ו-25 פרחים צינוריים.
הזרעונים מופצים ברוח באמצעות ציצית של שערות לבנות.

חודשי פריחה
אוגוסט- ספטמבר

שימושים
טיון דביק הוא צמח מקובל מאוד במגוון שימושים עממיים בין ערביי הארץ: העלים מקובלים לחבישת פצעים כשהם טריים, ותמצית עלים שלוקים משמשת לטיפול בעור יבש. שאיפת אדי טיון נחשבת לטיפול ברימטיזם ובעקרוּת.
אבקת עלים יבשים טחונים מחטאת ומרחיקה חרקים. הצמח מעוצה בבסיסו, וכך משמש להסקה, בעיקר לאפיית פיתות.
עד היום משתמשים הבדווים במוצרי הצמח לחיטוי וריפוי. בספרד נוהגים לתלות ענפים על התקרות-כפתיון לזבובים, כדי שלא יטרידו את בני הבית.
לטיון דביק יש מספר תכונות רפואיות במקביל. שמניו האתריים והחומרים הפעילים שבו הופכים אותו לאנטי חיידקי, אנטי פטרייתי, אנטי אוקסידנטי ומחטא. מסיבה זו הוא מרשם לשורה ארוכה של מצוקות גופניות. ברפואה העממית הוא נרשם כתה לבעיות כמו אסטמה, שיעול טורדני, מניעת דלקת ריאות חוזרת, נזלת כרונית ובעיות אחרות של מעברי הנשימה. קשה מאד להמליץ כיון שהחומרים הפעילים של הצמח מתנהגים קצת אחרת הימולת השנה השונות.
בחודשי הקיץ כאשר הצמח פורח – יש לו את הריכוז הגבוה ביותר של חומרי פעילים.
ברפואה העממית נהגו להשתמש בכפית שטוחה של עלים או שורש טחון מן הצמח להפגת בעיות נשימה ועיכול. חולטים במים חמים ומשרים למשך 15 דקות כדי שהחומרים הפעילים ייספגו ושותים כ 3 פעמים ביום.
יש הממליצים על ריכוז נמוך יותר של חליטה ומספקים ברבע כפית מחוקה כיון שמדובר בצמח חזק מאד.

אזורי גידול 
בגולן ובגליל, החרמון, עמק הירדן עליון, העמקים, הגלבוע, הכרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, השרון והשפלה, נגב צפוני, הערבה ובקעת הירדן. אזורי גידול: טיון דביק שכיח מאוד, נפוץ כמעט בכל אזורי הארץ. עולה בבתי-גידול עשירים יחסית במים בקרקע: צדי דרכים, קרקעות מוצפות-חורף ושולי תעלות, וכן בחגורה החיצונית סביב נחלי איתן ומקורות-מים.

הנחיות זריעה

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר-מרץ.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע. יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר. לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע. יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה). במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים. במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא יישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח. במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

הידעת?

לטיון דביק יש מספר תכונות רפואיות במקביל. שמניו האתריים והחומרים הפעילים שבו הופכים אותו לאנטי חיידקי, אנטי פטרייתי, אנטי אוקסידנטי ומחטא. מסיבה זו הוא מרשם לשורה ארוכה של מצוקות גופניות. ברפואה העממית הוא נרשם כתה לבעיות כמו אסטמה, שיעול טורדני, מניעת דלקת ריאות חוזרת, נזלת כרונית ובעיות אחרות של מעברי הנשימה.
קשה מאד להמליץ כיון שהחומרים הפעילים של הצמח מתנהגים קצת אחרת הימולת השנה השונות. בחודשי הקיץ כאשר הצמח פורח – יש לו את הריכוז הגבוה ביותר של חומרי פעילים. ברפואה העממית נהגו להשתמש בכפית שטוחה של עלים או שורש טחון מן הצמח להפגת בעיות נשימה ועיכול. חולטים במים חמים ומשרים למשך 15 דקות כדי שהחומרים הפעילים ייספגו ושותים כ 3 פעמים ביום. יש הממליצים על ריכוז נמוך יותר של חליטה ומספקים ברבע כפית מחוקה כיון שמדובר בצמח חזק מאד.
באופן עקרוני זהו צמח ממשפחת המורכבים, בטוח לשימוש ולא ידוע על התנגשות של טיון דביק עם תרופות אחרות. אבל – ישנם אנשים שאלרגיים לאינולין ולחומרים אחרים פעילים בצמח ועבורם הצמח עלול לגרום לשורה של תופעות לוואי כמו גירוי מערכת העיכול (הרירית הפנימית של המעיים) לשלשולים לבחילות ולהקאות. ההמלצה היא להיזהר וללכת על הצד הבטוח. לעולם לא לעבור את המינונים המומלצים.