כמות בסיסית-
1 יחידה

פרטים
איבר-האגירה שלו הוא ציצת-שורשים שטחית (גיאופיט) אשר מתחדשת כל שנה. מתוכה עולה גבעול שעיר ועליו 1–5 פרחים, שכל אחד מהם פורח ימים אחדים. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח, שסועים עמוקות ל-3 אונות רחבות, משוננות. לאורך גבעול הנורית יש עלים קטנים יותר. בראש הגבעול נפתח פרח גדול דמוי קערה, קוטרו 5 ס”מ. ניצן הפרח עטוף ב-5 עלי-גביע צרים ומחודדים, ירוקים מבחוץ ונוטים לאדום בגון נחושת מבפנים. בתוכם 5 (לפעמים יותר) עלי-כותרת אדומים בגוון נוטה לכתום. עלי הכותרת של הנורית מבריקים בברק מתכתי עז. עלי הגביע פונים אחורה ומטה כשנפתח הפרח. הברק של עלי הכותרת וקיומם של עלי הגביע מבדילים את הנורית ממינים אדומים אחרים, כגון פרג, כלנית, צבעוני. האבקנים של הנורית ועלי השחלה מרובים, ערוכים על תושבת חרוטית בקו לולייני רצוף, לא בדורים.  ההאבקה נעשית בעיקרה על-ידי פרחיות (חיפושיות, זבליות-פרחים מהסוג אמפיקומה), האוכלות מן האבקה השופעת ועוד נותרת אבקה כדי להאביק פרחים שכנים. הפרחית רואה צבע אדום ונמשכת אליו, בעוד המאביק הרגיל, הדבורה, אינו רואה כלל צבע אדום.

חודשי פריחה
פברואר- אפריל

שימושים
ממין זה (נורית אסיה) טופחו זנים תרבותיים “ממולאים” (מרובי עלי כותרת) בצבעים מרנינים שונים, השומרים על הברק הנפלא של המין, לכן גם נחשב כצמח נוי חשוב, פרח קטיף אותו נפגוש בחנויות הפרחים וצמח גינה.

אזורי גידול 
גולן והגליל, החרמון, עמק הירדן העליון, העמקים, הגלבוע, הכרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב והרי אילת, בקעת הירדן. אזורי גידול: נורית אסיה גדלה בכל אזורי הארץ הים-תיכוניים ואף בסְפר-המדבר, שם גדל זן נמוך יותר, שעליו יותר מפורצים. הצמח חברותי, נפוץ לפעמים בכתמים צפופים בני פרטים רבים.

הנחיות שתילה
מומלץ לשתול בחודשים ספטמבר- ינואר.

יש לשתול בעומק כפול מגובה הפקעת- כ-7 ס”מ. כאשר השורשים כלפי מטה. מומלץ לשתול במקבצים של 5 יחידות במקבץ, במרחק של 10 ס”מ אחד מהשני. לאחר הטמנת הפקעת יש לכסות אותה קלות ולהשקות השקיה ראשונית לסגירת האדמה מסביבה. השקיה מלאכותית פוגעת בפקעת ולכן רצוי שלא לשתול במקום מושקה ולא להשקות בחודשי הקיץ. ניתן להשקות החל מחודש אוקטובר ועד חודש אפריל.