משקל מכירה בסיסי- מתאים לכיסוי 3 מ”ר

2 גרם

פרטים
שפתו העליונה של הפרח שעירה מאוד, ומתחתיה חבויים 4 אבקנים בשני זוגות, קצר וארוך. הכותרת משחימה אחרי הפריחה, אך אינה נושרת. קל לזהות את הצמח גם באין עליו פרחים, לפי עליו העבים ולפי הדורים של הפרות, הנותרים עד לעונה הבאה. את פרח השלהבית המפריש צוף רב, מאביקות דבורים בעיקר.

חודשי פריחה
מרץ- מאי

שימושים
השלהבית ידועה בעיקר כצמח מאביק מעולה, האהוב על מיני הדבורים והפרפרים. הוא עמיד לתנאי קרקע קשים ואוהב שמש. מגיב היטב לגיזום. ומשמש כצמח כיסוי מעולה!

אזורי גידול 
בחרמון ובגולן, גליל, עמק ירדן עליון, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, שפלה. אזורי גידול: השלהבית נפוצה בעיקר באזורי ההרים הים-תיכוניים בצפון הארץ ובמרכזה. מגיע בחרמון עד רום 1400 מ’.

הנחיות זריעה

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר-מרץ.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע. יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר. לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס”מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע. יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה). במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים. במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא יישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח. במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

הידעת?

צבעם הצהוב הבולט של פרחי השלהבית העניק לסוג את שמו, משום שהוא מזכיר להבת אש. גם השם הלטיני, Phlomis, קרוב לכינוי האנגלי
המודרני ללהבה- flame. אחד מהשמות האנגלים העממיים לצמח זה הוא ‘Jerusalem sage’ – בתרגום חופשי, ‘מרוות ירושלים’.