משקל מכירה בסיסי- מתאים לכיסוי 3 מ"ר
1 גרם
פרטים
היבלית זוחל ומשתרע, שולח שלוחות ארוכות ומשתרש ממפרקי השלוחות. העלה סרגלי צר ולא ארוך, ירקרק–מאפיר. הלשונית עשויה טבעת של שערות לבנות. מקור הצמח במליחות, או בבתי גידול לחים מוכי לחץ-רעייה. מעלה תפרחת מאוצבעת אופיינית, עם 3–7 שיבולים שוות באורכן.
היבלית הנישאת על גבעול זקוף קצר, גובהו 10 ס"מ. הפרחים דו-מיניים בלבד. השיבוליות קצרות, יושבות, ערוכות בצפיפות בצד אחד של ציר השיבולת בשני טורים. תפוצת היבלית וגטטיבית, ומסתבר שהיא למרות זאת מוצלחת ויעילה.
יבלית מצויה נפוצה בגינות הפרטיות, בדשאים, במטעים ובשדות. היא נפוצה בכל אזורי הארץ.
חודשי פריחה
אפריל- דצמבר
שימושים
פרט לשמה הרע כעשב שוטה, היא ידועה גם כצמח-מרפה וכעוצר-מחלות.
ברפואה עממית משמשת היבלית להורדת חום, לניקוי הדם, כחומר משלשל להפסקת דימום מהאף ומפצעים, כתרופה לשיגרון, להפרעות בהשתנה, למחלות כבד, להקאה, לעור סדוק. כמו כן משורשי היבלית ניתן להפיק דבק.
אזורי גידול
גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב והרי אילת, הערבה ובקעת הירדן. אזורי גידול: בתות, מדבר, ערבות-שיחים.
הנחיות זריעה
מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר-מרץ.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע. יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר. לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע. יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה). במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים. במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא יישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח. במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.