משקל מכירה בסיסי- מתאים לכיסוי 3 מ"ר

10 גרם

פרטים
אונות העלה מכוסות בצפיפות בשערות לבנות קצרות, הפרחים ערוכים בראש הגבעול בתפרחת רבת-פרחים (המונה בין 10 ל- 21 פרחים), הנפתחים בזה אחר זה, התחתונים תחילה. צבע הכותרת כחול עז וצלול, צבע נדיר בין פרחי ארצנו ונדיר במיוחד במשפחתו, הפרפרניים. על מפרש הכותרת יש שני כתמים לבנים בבסיסו, עתים הם מתפשטים במעלה המפרש משני צדי העורק הראשי שלו כפסים לבנים. אחרי הפריית הפרח הוא משנה את צבעו, והכתמים והפסים הופכים אדומים. למעשה מתפשט אז צבע אדום על כל הכותרת, אך במקום שהיא כחולה אין מבחינים בכך, ורק במקום של הכתמים הלבנים רואים איך הלבן מתחלף לאדום. העלים של מין זה, כשל מיני התורמוס האחרים, מבצעים תנועות מעקב אחר השמש. בבוקר פונים העלים לשמש העולה במזרח ובמשך היום משנים העלעלים את עמדתם בהתאם לתנועת השמש בשמים, עד שלעת השקיעה הם פונים למערב. במשך הלילה חוזרים העלים לפנות אל המזרח ומוכנים לקבל את פני השמש הזורחת. כשהשמים מכוסים עננים וקרני השמש אינן מגיעות אל הצמחים, ניצבים העלעלים בעמדה מאוזנת. תנועת העלעלים מתאפשרת ע"י שינויי נפח בצידי "כרית תנועה" הנמצאת בבסיסו של כל עלעל. במצב של חוסר במים נפסקת תנועת העלעלים, ובמקרים של מחסור חמור מתקפלים העלעלים לאורך צירם. ההנחה הנפוצה בקרב החוקרים היא שמנגנון זה מגביר את קליטת אור השמש על-ידי חד-שנתיים אלה, הגדלים בעונת החורף הקצרה בבתי גידול יובשניים וצריכים לנצל את תקופת הגשמים לצמיחה מהירה, פריחה ועשיית זרעים. פרח התורמוס גדול, מתאים להדגמת מבנה ותיפקוד של פרח פרפרני. הוא מואבק בשיטת "משחת השיניים", אחת מ-4 צורות שונות הנפוצות במשפחתו: עם כל ביקור של חרק בפרח נלחץ החוצה גושיש קטן של אבקה מתוך סדק בראש הסירה. בביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף, לאבק את החרק הנוסף. אין לפרח צוף, והחרקים (בעיקר דבורים) באים אליו למען האבקה שבו. נמצאה בתורמוס גם האבקה עצמית. הזרע גדול, מכיל רקמת מזון נדיבה, כך שסיכוייו של הנבט להצליח הם טובים. מצד שני אין לזרע אמצעים יעילים להפצה למרחוק, וכל הנבטים עולים בסביבת צמח האם. התרמיל מזכיר פרי של פול. הוא עבה, שעיר ודביק, מכיל בין 2 ל-5 זרעים, משונץ מעט בין הזרעים. בהתייבש התרמיל משתזרות קשוותיו בכוח כקפיץ, והוא נפתח בפיצוץ וזורה את הזרע למרחק כלשהו.

חודשי פריחה
פברואר- מאי

שימושים
ניתן לראות בצידי כביש הבקעה ובשווקים בערים הערביות רוכלים המציעים למכירה את גרעיני התורמוס. בזמן מלחמת העולם הראשונה התורמוס נעשה מאכל פופולרי, בשל המחסור הכללי ששרר אז בארץ, בעקבות ריכוזי הצבא התורכי שחמסו מכל הבא ליד וכן בשל פשיטת להקות ארבה על שדות הארץ. זרעי תורמוס ההרים משמשים להקלת תסמינים של סוכרת, הסדרת המעיים, צרבות, תולעי מעיים ועצירות.

אזורי גידול
גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, בקעת הירדן.

הנחיות זריעה

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר- דצמבר.
את כמות הזרעים יש לערבב עם כוס וחצי חול בנין במצב לח או לחילופין- אדמה מהמקום בו אתם זורעים, על-מנת לדלל את כמות הזרעים על שטח נרחב. שקית זרעים אחת מתאימה לכיסוי שטח בגודל של כ- 3 מ"ר. יש לגרף את השטח לפני הזריעה ("לפתוח" את האדמה מעט), לשפוך את הזרעים המעורבבים עם החול הלח או האדמה ולתחח מעט לאחר הזריעה לכיסוי עדין. ניתן ומומלץ להשקות את השטח השקיה ראשונית עדינה לאחר התיחוח לשם כיסוי טוב של הזרעים. לאחר הנביטה, במידה ולא יורדים מספיק גשמים (לפחות פעם בשבוע בעונת החורף) כדאי להשקות את הצמחים פעמיים בשבוע עד להתבססות הצמח. לאחר ההתבססות אין צורך בהשקיה מלאכותית אך אם אתם מעוניינים בפריחה ארוכה מומלץ להמשיך להשקות את הצמח פעמיים בשבוע לכל אורך חייו.

הידעת?

תורמוס ההרים הוא בעל פרחים כחולים, בעוד חדי העין יבחינו בתורמוסים ורודי פרחים, זו מוטציה שקרתה בגן הבוטני. תורמוסים אלו בודדו והפכו לזן ורוד נוסף המשמש לנוי.