כל תרבות זוכרת את נופליה בצורה שונה. ביטויים שונים של שכול, התמודדות שונה עם כאב. התרבות הישראלית מראשית ימיה אימצה את פרח דם המכבים כסמל הנופלים. כשעשתה זאת, התרבות אימצה את האגדה שהפרח צומח בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים. האגדה הפכה לאתוס של הכאב הישראלי, לאתוס של תרבות שזוכרת את נופליה, הגיבורים והגיבורות של מגש הכסף, אתוס של חיבור לאדמת המולדת, אתוס שצומח מתוך השכול: בדמייך חיי.

לפני כשנתיים פגשנו ב- 3 חברים עם רעיון אדיר בראשם: במקום מדבקה על הדש ביום הזיכרון לחללי צה"ל, לענוד את הפרח האמיתי. יצאנו למסע של ניסוי וטעיה ואחרי שנתיים של ניסויים חקלאיים ועבודה רבה, סופסוף יצאנו עם פיילוט בו 30,000 סיכות דם המכבים של הפרח האמיתי. זיכרון שמאחד, זיכרון שמצמיח.

את הפרחים גידלנו בחלקה אצלנו בכרם מהר"ל וממש כמו נס פך השמן, ממטע של פחות מדונם אחד יצאו למעלה מ- 100,000 פרחים. בשנה הבאה נגדיל את המטע ונמשיך את הפרויקט הקסום הזה.

כתבה בערוץ 7: מדבקת פרח 'דם המכבים' מתעוררת לחיים

כתבה ב"מקור ראשון"
.

אנו גאים להציג אלבום תמונות מפרויקט דם המכבים: