מספר יחידות במארז-

7 יחידות

פרטים
פרח הכלנית הוא פרח גדול שקוטרו 3 עד 10 ס"מ בדרך כלל, ובזנים מתורבתים יכול להגיע גם ל-15 ס"מ. כל פרח בכלנית פורח ימים ספורים, נסגר בשעות הלילה ונפתח בשעות היום. סגירת הפרח מגינה על האבקה מלחות ומקור, ולכן בימים גשומים ישנם פרחים הנשארים סגורים. צבע הפרח נקבע גנטית, באמצעות צירוף הגנים מהאב ומהאם. הצבעים השכיחים פרט לאדום הם ורוד, לבן, סגול, כחול, וגוני-ביניים ( ישנם כ 25 גווני צבע בפרחי הכלנית בארץ). צבע הכלנית מושפע מריכוז הפיגמנטים האדומים – ככל שהאדומים מעטים יותר, צבעים אחרים יוכלו לבלוט.

חודשי פריחה
דצמבר- מרץ

שימושים
בימי קדם, בעיקר ברומא, השתמשו בפרחי הכלנית נגד כאבי ראש, ובפקעתה נגד כאבי-שיניים. אצל הערבים עלי כלנית נחשבים כסגולה להגברת הטלה של תרנגולות, ביוון העתיקה נהגו לטפטף לאף מיץ מפקעות כלנית לשם טיהור הראש. בזרי כלנית נהגו לעטר את מזבחה של ונוס, ומכאן עד היום השם המדעי של המין (coronaria) שפירושו עטרה.

אזורי גידול 
חרמון, גולן, גליל, לאורך מישור החוף , עמק הירדן, העמקים והגלבוע, הרי השומרון ויהודה, מדבר יהודה, בקעת ים המלח ובקעת הירדן, שפלה, נגב והרי אילת. אזורי גידול: סוג הקרקע שעליה צומחת הכלנית עשוי להשפיע על ריכוז הפיגמנט, ולכן נראים לעתים שדות כלניות שבהם כל הפרחים באותו הצבע. כלניות לא-אדומות גדלות על קרקע בזלתית, קרקעות אלוביאליות כבדות (נטולות מינרליים) או על קרקעות עשירות במינרלים על סלע גיר קשה. לעומתן, כלניות אדומות גדלות גם על קרקע שעל גבי סלע גיר רך.

הנחיות זריעה

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר-מרץ.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע. יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר. לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע. יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה). במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים. במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא יישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח. במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

הידעת?

השם "כלנית" נגזר מהמילה "כַּלָּה", שכן הכלנית יפהפייה ומלכותית כמו כלה ביום חתונתה. הכלנית מצויה היא אחד מכ- 120 מינים של הסוג כלנית ממשפחת הנוריתיים והיחיד הצומח בר בארץ ישראל, לכן היא צמח מוגן וקטיפתו אסורה.
הכלנית מזוהה עם פרח הנעמן – הפרח שצמח מטיפות דמו של נער יפהפה שמת בדמי עלומיו, ושב לחיים מדי אביב וקמל בקיץ.
אנשי הישוב כינו "כלניות" את חיילי הדיווזיה המוטסת הבריטית השישית שהוצבה בארץ ישראל בספטמבר 1945. הכינוי נבע מהכומתות האדומות שחבשו חיילי דיוויזיה זו כצנחנים.