כמות בסיסית-
1 יחידה

פרטים
בישראל מוכרים שני 'תת מינים' במין זה, האחד גדל בעמקים ובביצות שם הוא פורח בסוף דצמבר ותחילת ינואר, האחר שגדל בהרים פורח כבר בנובמבר, ומסיים את פריחתו עוד לפני ששכנו בעמק מתחיל אותה. ברוב האוכלוסיות קיימים פרטים שפרחיהם בעלי עמוד עלי ארוך, לצד פרטים שפרחיהם בעלי עמוד עלי קצר. במין הנמצא בהר ההר נפוצים יותר פרטים בעלי עמוד עלי קצר, בעוד שבמין הגדל בביצות הביצה נפוצים יותר פרטים בעלי עמוד עלי ארוך, דבר זה נובע מההבדל במיני המאביקים (זבובי רחף ודבורים באחד לעומת רפרפים בשני). פרחי הנרקיס בעלי 6 עלי כותרת לבנים, ועטרה צהובה-כתומה; הם מפיצים ריח מתוק חזק. כל צמח מוציא 3 עד 15 עמודי תפרחת, בכל תפרחת 3 עד 5 פרחים והעלים מסודרים בשני טורים נגדיים ומקבילים. הנרקיס ידוע כ"מלך הביצה", ואכן הוא גדל בקרקעות כבדות ובוציות.

חודשי פריחה
אוקטובר- פברואר

שימושים
בימי קדם ייחסו לבצל הנרקיס סגולות רפואיות לטיפול בכוויות, טיפול בדלקות עור ועוד מגוונים נוספים. על אף שהנרקיס הוא פרח רעיל שכל חלקיו אסורים לאכילה (החל מעלי הכותרת וכלה בגבעולים), לאורך השנים נעשו בו מגוון שימושים שונים לצורכים רפואיים. מהבצל השורשי של הנרקיס למשל, השתמשו לצורך ריפוי מחלות עור שונות, או לצורכי עידוד הקאה.

אזורי גידול 
עמק ירדן העליון, גליל, גולן ובחרמון, הר כרמל, בגלבוע, הרי יהודה ושומרון, מדבר יהודה, בקעת ים המלח, בקעת הירדן, השרון והשפלה, הרי הנגב ואילת. אזורי גידול: הנרקיס ידוע כ"מלך הביצה", ואכן הוא גדל בקרקעות כבדות ובוציות.

הנחיות שתילה
מומלץ לשתול בחודשים ספטמבר- דצמבר.

יש לשתול בעומק כפול מגובה הבצל- כ-10 ס"מ. כאשר השורשים כלפי מטה (בצורת טיפה). מומלץ לשתול במקבצים של 5 יחידות במקבץ, במרחק של 5 ס"מ אחד מהשני. לאחר השתילה, יש לכסות את הבצל ולהשקות השקיה ראשונית לסגירת האדמה מסביבו. השקיה פוגעת בבצל ולכן אין לשתול במקום מושקה.