כמות בסיסית-
1 יחידה

פרטים
בארצנו למין זה שני אקוטיפים שונים. הנפוץ יותר גדל במקומות מוצלים יותר בחבל הים תיכוני, ופורח בחודשים ינואר עד אפריל או מאי, האקוטיפ השני הינו נדיר יותר, גדל על מצוקים חשופים במפנים מערביים ודרומיים ופורח בחודשים אוקטובר עד נובמבר (לפני הופעת העלים). כמו כן הרקפת גם גדלה בסלעים כמו סלעי גיר וסלעי בזלת. עוקצי הפרחים זקופים, גובהם 10–25 ס"מ. כאשר אופיו הבולט ברקפת הוא הכיפוף הכפול של הפרח: תחילה גדל ניצן-הפרח כלפי מעלה ככל פרח רגיל השואף כביכול להבליט את עצמו בפני מאביקיו, אחר כך, עוקץ הפרח מתכופף מתחת לפרח. כתוצאה מכך נוטה פתחו מטה (כנראה הגנה מפני הגשם). צבע צינור הכותרת כהה מצבע האונות והוא מוסיף בכך גיוון וחן לפרח כאשר ריחה של הרקפת נעים ועדין. לרקפת אין מאביק אחד דומיננטי אלא היא מואבקת בידי כמה מיני חרקים כאשר המרכזי בינהם הוא עש פרימיטיבי (Micropterix berytella). החרק המאביק, בהתקרבו לפתח צינור הכותרת, משמיע זמזום בתדר גבוה, אשר מרעיד את המאבקים וגורם לפיזור האבקה. גם מיני חרקים אחרים, תריפסים ודבורים שונות, נמצאו מבקרים בפרחי הרקפת, ונראה שהם מגבירים את ההפרייה ואת חניטת הפירות. הרקפת היא מפרחי-הבר הפורחים במשך זמן הכי ממושך (וכך גדלים אולי סיכוייה להאבקה). הרקפת נפוצה בעיקר במרכז ובצפון המדינה, בעיקר באזורים הרריים. היא אחת מהפרחים הידועים והמקובלים ביותר בארץ, בזכות תפוצתה הרחבה, הצורה המיוחדת של פרחיה, ועליה דמויי הלב. פקעת אחת יכולה לשאת עשרות פרחים. לפעמים רקפות מקדימות פורחות עוד לפני צאת העלים, לפעמים יוצאים גם העלים מוקדם.

חודשי פריחה
אוקטובר- מאי

שימושים
פקעת הרקפת מקובלת ברפואה עממית כסם משלשל, אך יש בכך הסתייגויות משום סכנה, עוקצי הפרחים שימשו להפגת צמא, העלים שימשו למילוי אורז או בשר, והפקעות הרעילות נאכלו לאחר קלייה קפדנית לשם הוצאת הרעל. היו כאלו שהיו משתמשים בפקעות הרקפת לסימום דגים.

אזורי גידול
עמק ירדן העליון, גליל, גולן ובחרמון, הר כרמל, בגלבוע, הרי יהודה ושומרון, מדבר יהודה, בקעת ים המלח, בקעת הירדן, השרון והשפלה, הרי הנגב ואילת. אזורי גידול: הרקפת נפוצה בעיקר במרכז ובצפון המדינה, בעיקר באזורים הרריים.

הנחיות שתילה
מומלץ לשתול בחודשים ספטמבר- ינואר.

לשתול בעומק כפול מגובה הפקעת- כ-10 ס"מ. כאשר השורשים כלפי מטה. החלק הקעור למעלה והחלק הקמור למטה. ניתן לראות את ניצני נביטת העלים והפרחים בחלק הקעור (העליון), ואת שורשי הפקעת בחלק הקמור (התחתון). מומלץ לשתול במקבצים של 5 יחידות במקבץ, במרחק של 10 ס"מ אחד מהשני. לאחר הטמנת הפקעת יש לכסות אותה קלות ולהשקות השקיה ראשונית לסגירת האדמה מסביבה. השקיה אינה פוגעת בפקעת אך גם לא מומלצת ולכן רצוי שלא לשתול במקום מושקה ולא להשקות בחודשי הקיץ. ניתן להשקות החל מחודש אוקטובר ועד חודש אפריל.

הידעת?

בישראל יש לנו שני נציגים של רקפות: רקפת מצויה (C. persicum) ורקפת יוונית (C. coum).
לעתים קרובות היא צומחת בין סלעים, המסתירים אותה קמעה. בדיוק מסיבה זו מואנשת הרקפת לעתים קרובות בספרות ובאמנות, ומוצגת כצנועה וביישנית.
בספטמבר 2007 נבחרה הרקפת לפרח הלאומי של מדינת ישראל, לצורך ייצוג בתערוכה בוטאנית בבייג'ינג.