משקל מכירה בסיסי- מתאים לכיסוי 3 מ"ר

3 גרם

פרטים
על גבעוליו הארוכים והירוקים של השומר מופיעים עלים צעירים המשמשים לתיבול. התמצית של צמח השומר משמשת לתיבול משקאות, אם זה אלכוהול או אם זה תה צמחים או משקאות אחרים. בזרעים משתמשים לתיבול לחם בשעת אפייתו ולשאר דברי מאפה. תמצית מן העלים מבושלת בסוכר נותנת טעם ליקוריש ל"סוכריות-שדה". פרי השומר הוא דמוי-ביצה עד מוארך, אורכו 7 מ"מ, רוחבו 3 מ"מ ועוביו כרוחבו. בעונת החורף, מצמיח השומר עלים גזורים-מנוצים 2–4 פעמים לאונות דקיקות. כאשר השומר פורח (זמן רב), בעונת האביב, התפרחת סוכך מורכב, ללא עלי-מעטפת. הפרחים דו-מיניים, קטנים ומרובים, ערוכים בסוככים בדלילות.

חודשי פריחה
יוני- נובמבר

שימושים
ברפואה העממית, ניסים קריספיל המומחה לליקוט צמחים טוען ששומר נהדר למניעת הזדקנות מהירה והשמנת-יתר: שותים בקביעות מדי-יום תה, שחלטנו בתוכו כפית זרעי שומר. מומלץ לשתות את התה, לפני הארוחה או אחריה. מרתח זרעים: מבשלים חופן זרעים בליטר מים במשך רבע שעה. מספיגים תחבושות במרתח ומניחים אותן על עקיצות וחבורות.

אזורי גידול 
גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן. אזורי גידול: את השומר ניתן למצוא בבתה ובשדות-בור, אך גם בגדות-נחלים, בשולי-דרכים ובשאר בתי-גידול מופרעים. מופיע בכל אזורי הארץ מבאר-שבע וצפונה.

הנחיות זריעה

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר- מרץ.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע. יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר. לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע. יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה). במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים. במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא יישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח. במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

הידעת?

שימושיו של השומר רבים ומגוונים.
הצמח מקובל ברפואה העממית אצל ערביי הארץ נגד נזלת, צרידות, הפרעות בעיכול, דלקות עיניים, טעם רע בפה ועוד, וכן כסם ממריץ ומעורר.
זנים תרבותיים של השומר מגדלים למטרות שונות, בשנים האחרונות מקובל בארץ במיוחד זן שבסיסו תָּפוּחַ כבצל וטעמו טעם אניס מתון ומעודן, והוא מיועד לאכילה טרי ובסלט.
השומר מואבק על-ידי זבובים וצרעות.