לפני שנתחיל, נסביר מהו המונח תבלינים: צמחי תבלין או עשבי תיבול (Herbs) הם בעצם עלים, גבעולים, שורש, פרי או פרחים של צמחים הגדלים בר או בגינות באזורנו במזרח התיכון. תבלינים יבשים (spices), שהם בדרך כלל חלקים יבשים של צמחים או עצים ומקורם לרוב בארצות טרופיות. אם אתם מגלים מחדש, כמו רבים אחרים, את טעמיהם ואת סגולותיהם המבריאות של כל צמחי המרפא והתבלין הנפלאים האלה, אתם יכולים להגביר את תענוגות הבישול ולהפיק סיפוק אדיר מגידול הצמחים בעצמכם. גידול צמחי התבלין שלכם בעצמכם לא רק שהוא קל, אלא הוא גם חוסך זמן, נוח ומשתלם במיוחד. אצלנו בזרעים מציון ניתן למצוא שפע של צמחי מרפא ותבלין. בואו נחזור טיפה אחורה: בימי הביניים, גינת עשבי תיבול מסוגננת הייתה חלק בלתי נפרד מכל מנזר וארמון. בגינה כזו צמחו מבחר צמחים ריחניים ובעלי עלים טעימים. בעזרת עשבי התיבול הטריים והריחניים טשטשו בימים ההם את הטעם הרע של המזון שהתקלקל או הרקיב, רקחו מרקחות ריחניות והכינו משקאות ארומטיים. הפתרון הטוב ביותר ליהנות מהתבלינים בלי לפגוע בצמחים שבטבע (רובם ערכי טבע מוגנים), הוא לגדל אותם. אם בגינה או בעציץ, הצמחים נותנים תמיד ריח טוב, טעם לאוכל והכי חשוב – בריאות. שלב ראשון לפני גידול צמחי התבלין הוא האדמה! לב ליבו של גידול צמחים אלו הוא המצע עליו הם גדלים – האדמה. ככל שהאדמה טובה יותר, פורייה, כך יגדל הצמח טוב יותר. אולי להוסיף קומפוסט או חומר אורגני אחר המטייב את הקרקע וכבר תראו שיפור של האדמה וכיצד הצמח גדל הרבה יותר טוב מבעבר. רוב עשבי התיבול אוהבים אדמה גירית כמו באזור הגליל שבצפון אך גם אדמה רגילה תספק את צמחי התבלין. אם נטייב את הקרקע ונעשיר אותה, גם אדמה ענייה ניתן לשפר ולהעשיר אותה כך שהצמחייה תצמח ותלבלב. אחרי כן, אנו צריכים לחשוב אילו צמחי תבלין או מרפא אנו רוצים לגדל. אילו טעמים אנו הכי אוהבים? לאילו מאכלים אנו מרבים להוסיף תבלינים? האם חשוב לנו לבחור תבלינים לפי יכולותיהם הרפואיות? צמחי התבלין השונים ידועים בין היתר בעזרתם בשיפור מערכת העיכול, ריפוי דלקות, חיטוי זיהומים, חיזוק המערכת החיסונית ועוד. אם יש לכם גינה, אל תטעו ותשתלו את התבלינים שלכם בקצה של ערוגת הירקות שלכם; אם תזרעו את צמחי התבלין במקום נוח, תפיקו את מיטב הטעם ואת מרב התועלת הרפואית מן השמנים הנדיפים וממרכיבים פעילים אחרים, שמתחילים להתנדף, מיד אחרי שקוטפים את התבלינים. אם אין לכם גינה או אזור נוח לגידול קרוב למטבח, ניתן לגדל את רוב צמחי התבלין בעציצים בגדלים שונים, בגיגיות, באדניות ובמכלים מתאימים. לא חשוב באיזו שיטה בוחרים, רוב צמחי התבלין מעדיפים אור, אדמה מנוקזת היטב ושמש לרוב אך יש כמה יוצאים מן הכלל. אם מכורח הנסיבות, אתם יכולים להשתמש רק בעציצים ובמכלים, כי אז רוב צמחי התבלין יהיו מרוצים מעומק של כ-30 ס"מ. התבלינים הקטנים יותר ישגשגו בשמחה באדניות בעומק של כ-20 ס"מ. הביאו בחשבון את הגובה הסופי של הצמח, לפני שאתם בוחרים בעציץ, כך שהסוגים הגבוהים יותר לא יתנדנדו ויפלו. עוד דבר חשוב שיש לציין, אין להגזים בכמויות השקיית צמחי התבלין שכן עודף מים עלול להזיק. אבל איך נדע שהצמח מקבל מספיק מים? טיפ קטן: קחו שיפוד עץ או מקל באורך כ- 45 ס"מ כמד השקיה מאולתר ונעצו אותו בתוך קרקע העציץ. אם הוא יוצא מלוכלך, אין צורך להשקות; אם יוצא חלק וללא גושי אדמה, כדאי להשקות ובכמות גדולה, עד שהמים ייצאו מחורי הניקוז. עלי צמחי התבלין נועדו לקטיפה, וגם את הענפים מותר לגזום, אך כדאי לשים לב שלא לגזום למעלה משליש מהצמח, כדי לאפשר לו לגדול מחדש. תמיד אפשר לקחת ייחורים מצמחים קיימים אחרים החל מן האביב ועד לסתיו. חותכים מענף של צמח קיים חתיכה באורך 10 ס"מ בערך, ושותלים באדמה המורכבת מחול וקומפוסט (או כל אדמה מופרת ומדושנת). כאשר יש לייחור שורשים, סימן שהגיע הזמן להעבירו לעציץ גדול יותר. מצמחים בעלי ענפים קשים, עציים, טוב לקחת ייחורים דווקא בסתיו, כאשר הצמח מאבד מעליו. אם ברצוננו להשתמש במיידי בצמחי התבלין שלנו, ניתן לגזום בכל שעה במשך היום והלילה. יש כאלו הטוענים שבלילות ירח הצמח יעיל יותר, יש כאלו הטוענים שלהיפך. בכדי לאגור צמחים לימי החורף, טוב לקצור בבוקר, אחרי שהטל התייבש ולפני שהשמש חזקה מידי. ישנם צמחים שטוב לקצור פעמיים בשנה, באביב ובסתיו. כאשר הצמח מלא ועשיר בעלים, כדאי לקצור בערך שליש ממנו ולהכין לייבוש. לפני הפריחה העלים מלאים בבלוטות של שמנים אתריים ריחניים וזה הזמן הטוב ביותר לקציר. גידולי-שורש עוקרים כשהצמח מגיע לשיאו לקראת החורף וכך הוא אוגר חומרי מזון בשורשים לימים קרים יותר. שורשים שנעקרו יש לשטוף היטב תחת זרם המים ולייבשם. תבלינים רבים הינם חד עונתיים. כאשר מגיעים הימים הקרים, מסיימים צמחים אלה את חייהם וזה הזמן לאחסנם. טיפ חשוב: את התבלינים כדאי לשמור בצנצנות כהות מכיוון שאור השמש החודר פוגע בשמנים שבעליהם. עלים טריים שומרים במלח, חומץ, יין, שמן. הדרך האפקטיבית הטובה ביותר לאחסון צמח טרי היא במקפיא כמובן, שם הצמח שומר על צבעו וריחו (בתוך שקית אטומה ללא האויר). ברצוני דווקא להתחיל לדבר על הזעתר (אזוב מצוי). צמח זה מסמל יותר מכל את הארץ שלנו, את האקלים הארץ הישראלי שלנו השופע בשמש וכמובן את ריח התבלינים. הזעתר גדל בכל רחבי הארץ, ליד סלעים ומסלעות, במדרונות ההרים, בהרים ובוואדיות, בנקיקי הסלעים ואפילו מתחתיהם. הצמח הוא חום-ירוק-אפור ולא לחינם נתנו חכמינו את הזעתר כדוגמא לענווה ("וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר" – מלכים א ה יג). כ-2750 מינים של צמחים גדלים אצלנו בטבע. אמנם הופיעו עם הזמן צמחים חדשים, וצמחים אחרים נכחדו, אבל רוב צמחי הבר של ימינו היו אז בדיוק כמו היום. עם השנים, חלק מצמחי התבלין הגיעו גם לגינות הפרטיות והפכו לצמחי תרבות. הזעתר הוא דוגמא לצמח בר הגדל בטבע בלי עזרת האדם וגדל בגינה כצמח תרבות. צמח הזעתר מסוגל לגדול בתנאים קיצוניים בטבע ובתנאים של פינוק וטיפול אוהב בגינה. מבחינה רפואית הזעתר משמש לטיפול בכאבי בטן, בבחילות, בהצטננות, בכאבי אזניים, בשיעול, בכאבי ראש, בתולעים בבטן, באקזמה, בדלקות חניכיים. הצמח מזרים ומחזק, אך עדיין הוא נחשב לצמח עדין ו"עגול" יותר ההשפעה של האזוב אינה בהכרח גורמת לתחושת חום פנימי, הזעה או עליית דופק. העדינות היחסית הזו הופכת את האזוב לשימושי, גם כשישנו צורך בהרגעה מקומית והגנה על רקמות ריריות מגורות, כמו במקרים של שיעול רפלקסיבי, שיעולי סטרידור, קוצר נשימה ועוד. הזעתר הוא בעצם התבלין היחידי שמוסיפים את האוכל אליו ולא להיפך… בזיליקום (ריחן) – צמח הריחן, הידוע בשמו בזיליקום, הוא צמח שיח תבלין רב-שנתי המשתייך למשפחת השפתניים, יחד עם צמחי תבלין נוספים

המרווה המרושתת או בשמה המדעי Salvia sclarea. שייכת למשפחת השפתניים. המרווה המרושתת היא עשב רב שנתי (לפעמים חד שנתי), צמח נדיר, אשר תפוצתו מרוכזת בעיקר בבתה של צפון הארץ. המרווה המרושתת מגיעה לגובה של 30-40 ס"מ. עליה הגדולים מדיפים ריח מאוד נעים ורענן. עלה אליפסי מעוגל, לא מחולק, משונן קלות בשיניים מעוגלות רדודות בעל גוון תכלת בהיר נוטה ללבן. הגביע פעמוני, הכותרת יפה, גדולה, אורכה כ 25 מ"מ. בעל גוון תכלת, ורוד או לבן. פרח המרווה דו-שפתני בעל 4 אבקנים, עלים נגדיים וגבעול מרובע בעל ריח חריף. הפרח עצמו בעל 2 אבקנים בלבד, אולם האבקנים גדולים ולכל אחד מהם תפקיד שונה: האחד, התחתון, משמש מִדְרָך לחרק במנגנון ההאבקה: בדרכו אל הצוף שבפרח נאלץ החרק לדרוך על הזרוע התחתונה, וזו מפעילה כמנוף את הזרוע העליונה, כך שזו מתכופפת וזורה באופן פעיל אבקה על גבו של החרק. צמח המרווה המרושתת פורח בחודשי מאי ויוני. תיאורים של שימושיו הרפואיים של צמח המרווה מופיעים כבר בכתביו של תאופרסטוס במאה ה- 4 לפנה"ס. תאופרסטוס היה פילוסוף יווני בשנים ‏371 – 287 לפנה"ס, תלמידו ויורשו של אריסטו. כאשר בנוסף לפילוסופיה התעניין בבוטניקה, פיזיקה, גאולוגיה, אתיקה ומטאפיזיקה. המרווה המרושתת היא נכס מרפאים, משמשת בתעשיית המזון כתוסף טעם, לשימוש נרחב בקינוחים קפואים חלב, ממתקים, מאפים וכו'. משפחת המרווה המרושתת משמשת גם בתעשיית הקוסמטיקה. המרווה המרושתת יעילה לכאבי בטן עוויתיים ומשמשת לקשיי עיכול. מרתח של הצמח נחשב יעיל בכל תלונה של העיניים. במאמר זה אני רוצה דווקא לספר על יתרונותיו של צמח המרווה המרושתת בייצור אומגה 3. נושא זה נחקר ונתמך באקדמיה הרפואית. גילוי זן המרווה המרושתת (מתוך 2400 זני מרווה) ומיצוי שמנה הנדיר התגלו לאחר מחקר בן כ- 7 שנים שבוצע על ידי צוות חוקרים בראשותו של ד"ר נתיב דודאי, ממובילי הפרויקט בתחום הגנטיקה של צמחי ארץ ישראל במכון הוולקני, המשמש כגוף המחקר והפיתוח של משרד החקלאות של מדינת ישראל. בשנת 1990 הם יצאו למשימה שאפתנית – לגלות מקור חדש של אומגה 3. במסגרת עבודת המחקר שנמשכה למעלה מעשור, הם סרקו את מאגר הגנים של אלפי צמחים מאזור הים התיכון וגילו כי בזן מסוים של מרווה – המרווה המרושתת (Salvia Sclarea) יש ריכוז גבוה של אומגה 3 ובנוסף עוד מגוון תכונות מבטיחות. כידוע לכולנו, חומצת השומן אומגה 3 חיונית לגוף האדם ומומלצת ע"י כל הרופאים כיום לכלל אוכלוסיית העולם. השמן נהפך להיות נושא לשיחה ומחקר במסדרונות בתי חולים לאחר שרופאים עומדים נפעמים לאור תוצאות בדיקות לפני ואחרי השימוש בשמן המרווה המרושתת. לאחר שניתחו את התוצאות, גילוי החוקרים להפתעתם ששמן המרווה המרושתת מאגד בתוכו בצורה נדירה שלל תוכנות מובנות שהופכות אותו למקור האומגה 3 היעיל ביותר שמוכר היום למדע. בנוסף לכך, גילו החוקרים ששמן המרווה המרושתת הוא המקור היציב ביותר של אומגה 3 בטבע! תגלית מרעישה זו הניעה את החוקרים להמשיך ולחקור את שמן המרווה לעומק בצורה מקיפה. אלו הם רק כמה גילויים שהרופאים גילו: שמן המרווה המרושתת עמיד, ללא מקרר, כשנתיים ימים. בנוסף, שמן המרווה המרושתת מכיל את האומגה 3 הצמחית, ה ALA, שהיא חומר המוצא לאומגה 3 הימי ( EPA ו DHA ), ומי שצורך את שמן המרווה המרושתת מקבל למעשה את 3 הסוגים הפעילים והנחוצים לגוף של האומגה 3. ה ALA הינו הסוג היחיד של אומגה 3, שעובר בצורה משמעותית דרך חבל הטבור לעובר. האומגה 3 חיוני להתפתחות מוח העובר במהלך ההיריון. ה ALA הינו הסוג היחיד של אומגה 3, שעובר בצורה משמעותית בחלב אם. פרומולות לתינוקות מחויבות לשים אומגה 3מסוג ALA ולא מהסוג הימי. מדוע לא מהסוג הימי? לעומת שמנים צמחיים המופקים בדרך טבעית, שמן הדגים מופק בתהליך כימי ארוך, כולל טמפרטורות גבוהות (שמן זרעי המרווה המרושתת, מופק בכבישה קרה בלבד). בעיה נוספת עם שמן דגים היא הזיהום הרב הנמצא בהם כדוגמת כספית, ניקל וקדמיום. מרבית הרעלים מצטברים ברקמת השומן של הדג. דגים בין השאר דואגים לנקיון האוקיינוסים מרעלים והם סופחים אליהם רעלים כגון דיוקסין, PCB ועוד. אמנם היצרנים השונים דואגים לנקות את הדגים מכמה שיותר זוהמה ורעלים אבל מאחר ואין 100% נקיון אנו צורכים זאת בעצמנו יום יום וזה מצטבר בגוף. בנוסף, לאומגה 3 קיימות כמה חומצות שומן ורק חלק מהן נמצאות בשמן דגים. חומצות השומן המרכיבות את האומגה 3 הן ALA,EPA ו DHA. בשמן דגים נמצא רק את ה EPA וה DHA ואילו את ה ALA לא נקבל. שמנים צמחיים, כלומר שמן מצמח המרווה אינו מכיל רעלנים כלל כגון דיוקסינים PCBs ותוצרי נפט, שנמצאו ברוב תוספי האומגה 3 האיכותיים המופקים מדגים. מחקרים רבים מראים שגוף האדם יודע להמיר את ה ALA לחומצות השומן EPA וה DHA ואף להחליט על רמת ההמרה לפי הצורך. מה שאומר שבצריכת אומגה 3 מהצומח נקבל את כל שלושת חומצות השומן גם יחד. כל זה עוד לפני שהזכרנו את ענין הטעם והריח שיש בשמן דגים ולא נמצא במקור צמחי, ענין האקולוגיה הנפגעת מה שלא קורה בצריכת אומגה 3 מהצומח. להפקת אומגה 3 מדגים, כמו לצריכת דגים בכלל, יש השפעה שלילית על האקולוגיה- דגי הטונה נמצאים בסכנת הכחדה. צריכת אומגה 3 המבוסס על שמן זרעי המרווה המרושתת, אינו פוגע באקולוגיה ואינו מעמיד את בעלי החיים באוקיינוסים בסכנת הכחדה. עוד סיבה המוכיחה כי שמן מזרעי המרווה יעיל יותר היא שאומגה 3 המופק מדגים משפיע על דילול הדם. לכן חולים שלוקחים תרופות לדילול דם כגון אספירין מוגבלים במינון האומגה 3 אותו הם יכולים לקחת מחשש לדילול דם מוגבר ויצירת דימומים ואלו הנוטלים קומדין, פלביקס ותרופות דומות, מנועים מלצרוך את האומגה הדגית על אף יתרונותיה במחלות כלי דם ולב. שמן זרעי המרווה המרושתת אינו גורם לדילול הדם ולכם מתאים גם לחולי לב ו/ או לאנשים הצורכים תרופות לדילול דם (אלו הם האנשים שזקוקים לאומגה 3 בקדימות לכולם). עוד עובדה המראה את יעילותו של צמח המרווה המרושתת היא שבניגוד לאומגה 3 שמופק מדגים, שמן זרעי המרווה מתאים גם לצמחונים וטבעונים, שלא יצרכו שמן המופק מדגים, בנוסף, דגים ופשתן מכילים אלרגנים. יש אנשים שרגישים למזונות אלו. שמן זרעי המרווה אינו מכיל אלרגנים משום סוג שהוא. יעילותו של שמן זרעי המרווה המרושתת אינו מסתכם בכך. שמן זרעי המרווה המרושתת הינו המקור המרוכז ביותר לפיטוסטרולים. מולקולות שמורידות את רמות הכולסטרול הרע בדם. שמן המרווה מכיל יותר מ-9 סוגים שונים של פיטוסטרולים בריכוזים פעילים וסינרגיסטיים. השמן מכיל בנוסף ל %50 ויותר של אומגה 3 ( הריכוז הגבוהה ביותר בטבע), גם %25 אומגה 9 שמועיל לזיכרון (הרכיב הפעיל בשמן זית) וכן עוד כ 124 חומרים פעילים בעלי השפעה בריאותית נדירה המוכחת מחקרית שנתגלו בשמן. כמו כן, כמו שכתבתי

צמח האזוב (זעתר) הנקרא גם בשמו הבוטני Mjorana syriaca או בשמו המדעי Origanum syriacum, מגודל בארץ כגידול חקלאי ואת עליו ניתן לאסוף במשך כל ימות השנה. על מנת מנוע קטיף בכמויות מסחריות צמח זה נחשב לצמח מוגן על פי חוק! אם נתפסים ע"י הרשויות, הקנס עלול להגיע לאלפי שקלים ופתיחת תיק פלילי. צמח הזעתר בבשלותו מגיע עד לגובה של כ- 45 ס"מ, בעל עלים קטנים בפריחתו, צבעם לבן, צפופים ושופעים בצוף ואבקה. לכל חלקי הצמח ריח אופייני שמקורו בשמן האתרי שבהם. צמח האזוב צומח בר בגליל התחתון והעליון, בגולן, בעמק יזרעאל, בשומרון, בשפלה הפנימית, הרי יהודה, בית שאן ואף מגיע לאזור החרמון בחודשי הקיץ (האזוב פורח בחודשים אפריל עד ספטמבר). ניגע מעט בהיסטוריה של האזוב המצוי: האזוב נקרא גם בשם זעתר. זעתר הוא השם בערבית גם של הצמח וגם של התערובת הידועה שמפיקים ממנו. האזוב המצוי הינו צמח תבלין ומרפא מהחשובים שגדלים בארצנו. ישנם עוד מינים הקרובים לצמח האזוב כמו אזובית המדבר, אזובית פשוטה שהיא בעצם צמח האורגנו והאזובית התרבותית. ידוע על כשישה מינים של צמח האזוב כאשר בארץ קיים מין אחד ידוע. לצד האזוב המצוי ידוע גם מינים דומים לו בעלי ריח דומה להפליא, כמו הטימין (בת קורנית) הנקרא בשם "זעתר אג'נביי" ומין הנקרא בן אזוב רפואי הנקרא בשם "זועתרה" וכן הצתרה הוורודה, הצתרנית המשובלת והקורנית המקורקפת כולם תחת אותו המין הנקרא זעתר / אזוב. יש לציין שבכל המינים האלו ניתן ללקט, לבשל או להשתמש לרפואה. כבר מתקופת התנ"ך, זמן רב לפני שנכנסו לאזורינו הדיירים הערבים חובבי הזעתר הוזכר האזוב: הבינו קדמונינו, ובניהם דוד המלך, שהאזוב הוא צמח מנקה ומחטא גם במובן הסמלי ולא במקרה פנה דוד המלך לקדוש ברוך הוא ואמר לו: "חטאני כאזוב ואטהר" בזמן שרצה לבנות את בית המקדש. וזה לא במקרה גם שבמרוצם של בני ישראל ביציאתם ממצרים הם סימנו את המשקופים בביתם באזוב טבול בדם: "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות" (מתוך ספר שמות, פרק י"ב, פס' כ"ב). גם בכתבי הרמב"ם, צויין האזוב כצמח מרפא, כך הוא אמר: "הוא נכבד במיני טעמים והוא עשב ידוע לרופאים". כלומר ניתן לומר שכבר בימי קדם יוחסו לאזוב סגולות מרפא מה שהפך אותו לסמל ולפולחן בבית המקדש, לבריאות, חוזק וניקיון נפשי ופיזי כמובן. הזעתר מכיל שמן אתרי שהמרכיבים הפעילים שבו נקראים תימול וקרווקרול ובעלי פעילות אנטי חיידקית ונוגדת פטריות, עובשים ותולעים. יש לו פעילות אנטי דלקתית ונוגדת כאבים. כך גם הוא עונה לשאלה מדוע השימוש בזעתר נפוץ כל כך. הרי כל כך קל לגדלו, הוא גדל כמעט בכל מקום. כמעט ולא צריך להשקותו ואם נשתול בגינתנו אזוב במסלעה עם השקיה מועטה וניתן לו להתנהג כמו בטבע נקבל צמח חזק שיכול לחזק מאוד גם אותנו. הזעתר, ותבלינים אחרים כמו הסומק והכורכום, מייצגים צמחים שהתגלו כמסייעים לעכל מזון גבולי או מקולקל. חוץ מבעיות עיכול, לאזוב שימושים נוספים רבים: להרגעת כאבי שיניים – מגרגרים בפה מרתח, אפילו כל רבע שעה עד שהכאב נעלם. האזוב טוב גם להרגעת כאבי אוזניים- מטפטפים מספר טיפות שמן אתרי (2-5 טיפות) בחצי כפית שמן זית אל תוך האוזן. האזוב טוב גם לצרידות שיעול- להרתיח כפית עלים בכוס מים במשך כ- 5 דקות , לסנן ולהמתיק בדבש, לגרגר ולשתות מספר פעמים ביום. האזוב נפלא גם לדלקות קיבה ומעיים כמו שציינו קודם – שותים מרתח מומתק בדבש ומוסיפים קמומיל, מרווה ופיגם, שלוש פעמים ביום. טוב גם לחניכיים מדממות (עששת)- מגרגרים מרתח 3 פעמים ביום. האזוב טוב גם לאבנים בכליות – לשתות תה זעתר על קיבה ריקה לפחות 3 פעמים ביום. האזוב טוב גם לטיפול בבצקות – כותשים את עלי הזעתר, מערבבים עם שמן זית ומחממים בטמפרטורה שלא תעלה על 45 מעלות ושמים על המקום הכואב בתוספת עיסוי. האזוב ידוע גם נגד חולשה כללית- מרתיחים כחצי ק"ג עלים וענפים ב-5 ליטר מים כ- 15 דקות ולאחר מכן מסננים ושופכים לאמבטייה חמה. שבו באמבט ותירגעו לפחות 25 דקות עד לרגיעה כללית. אכילה ושתייה של הזעתר ידועה גם כמשפרת זיכרון. אני חייב לציין שלזעתר / אזוב מצוי אין כל תופעות לוואי. אתם רשאים לאכול כמה שתירצו… לסיכום, האזוב / זעתר מייצג תרבות שבה מוסיפים צמחים לשגרת המזון שלנו, שאנו מכינים, מבשלים, יוצרים. חוץ מזה שהוא גם נחשב לצמח מרפא מעולה. הייתם מתארים את עולמנו בלי צמח האזוב??

בן חצב יקינתוני או בשמו המדעי Scilla hyacinthoides, שייך למשפחת היקנתוניים, שהיא בעצם תת משפחה של צמחים בעלי פרחים ממשפחת חד פסיגיים כמו הנרקיסים, האירוסים, הסחלבים ועוד. במילים אחרות, הבן חצב היקינתוני הוא גיאופיט עשבוני, בעל בצל בינוני עד גדול, רב שנתי, בעל עמוד פריחה גבוהה היכול להגיע גם לגובה של 1.60 ותפרחת של צבעים מהממים- סגול וכחול! בנימה אישית אוסיף כי לטעמי, הוא מרשים יותר מתפרחת החצב המוכר לנו. מה עוד שהבן חצב פורח יותר זמן מהחצב הרגיל. בדומה לחצב המצוי, הבן חצב יקינתוני הוא בעל פקעת (בצל) רעילה, מה ששומר אותו מפגיעה ע"י מזיקים וחיות הבר. להבדיל מהחצב המצוי, בן החצב מוציא קודם עלים ולאחר מכן עמוד פריחה (החצב קודם מוציא עמוד פריחה – בסתיו ולאחר מכן הוא מוציא עלים). אורך התפרחת של הבן חצב היקינתוני נע בין 40-70 סנטימטרים. העלים שלו מופיעים בחודשי הסתיו (אוקטובר-נובמבר) ונובלים לאחר הפריחה, בתחילת הקיץ. גם לאחר שהוא מתחיל בנבילה ניתן עדיין להתרשם מגובהו ויופיו! אם נשתול את הבן חצב במקומות מוצלים יותר, תפרחת העלים שלו תתארך ואף תפרח זמן רב יותר מבן חצב יקינתוני שישתל בשמש. עמוד התפרחת עצמו מתחיל לגדול כבר בחודשי האביב – פברואר, מרץ וצבעו נע בין ירוק לסגול. הפרחים של הבן חצב יקנתוני נפתחים מלמטה למעלה לפי הסדר. גם האבקה של הבן חצב יקינתוני, נע מצבע סגול כהה עד צהוב. ממש מחזה מרהיב! ההאבקה של בן חצב מתבצעת על ידי מגוון חרקים אך בעיקרן אלו הן הדבורים, שמבצעים את העבודה הטובה ביותר או בעזרת הרוח המפזרת את הזרעים. את הפקעות של הבן חצב יקינתוני ממולץ לשתול בחודשים אוקטובר עד ינואר. לאחר הטמנת הפקעת יש לכסות אותה קלות ומומלץ להשקות השקייה ראשונית להתבוססות. דגש אחד מאוד חשוב: את פקעות הבר לא נחוץ להוציא מהאדמה בסוף עונת הפריחה, היא נשארת בתוך האדמה, אוגרת מזון ומינרלים ומחכה לעונת פריחה הבאה. אם ברצונכם להעשיר את הגינה שלכם בצבע מיוחד, בפרחים מדהימים, סגולים וגבוהים אין כמו הבן חצב יקינתוני! ניתן לקנות אצלנו בחנות – זרעים מציון.

שריפת צמחייה או חורש טבעי המתרחשת ביער או במקום פתוח, מושפעת לא רק מרשלנותו של האדם או בהצתה מכוונת אם כי ייתכן שגם משינויי אקלים או גלי חום גבוהים. אבל לא על זה אדבר, אלא, שלפעמים, בטווח הרחוק, דווקא השריפה תורמת להתחדשות היערות או החורש ולחיזוקו. כאמור, שריפה באשר היא, פוגענית והשפעתה הרסנית לא רק על הנוף אלא גם על המערכת האקולוגית. המרכיבים העיקריים בהם היא פוגעת נחלקת למספר סוגים: א) בקרקע כמובן (המצע הביולוגי המזין את הצומח ואף את החי). ב) בצמחים, בזרעים ובגיאופיטים הנמצאים מתחת לקרקע. ג) בשכבה העליונה של האדמה או הקרקע, זו העשירה במחצבים מינרלים ומזון לצומח ולחי. בהתייחסותנו לסעיף א', השריפה הפוגעת בקרקע/אדמה, גורמת לשינוי המולקולות והמינרלים שעל הקרקע מה שמוביל לפגיעה בפוריות וביציבות שלה. לכן גם מינים רבים של צמחייה ומינים רבים של בעלי החיים ששרדו את השריפה לא יוכלו להתקיים יותר וייאלצו לנדוד או לסירוגין למות. ישנה כמובן את הסוגייה ההפוכה, שדווקא מינים שכן שרדו ומינים שכן עמידים לתנאים של חסר במזון ומינרלים, ישתלטו על האדמה (כמו סירה קיצונית, זקנן, נשרן, קידה שעירה, גיאופיטים ועוד). בסעיף ב', תופתעו לגלות שהשפעתה של השריפה על המרכיבים התת-קרקעיים היא פחות חמורה בהרבה מאשר על הקרקע. על פני הקרקע שריפות יכולות להתפתח בעוצמות שונות (מ- 100 מעלות צלזיוס ועד 1000 מעלות צלזיוס!), אבל בעומק 6 ס"מ ויותר, הטמפרטורה של הקרקע לא תעלה על 50 מעלות צלזיוס, ואפילו מצב קיצוני של שריפה חזקה מאוד. המשמעות של עובדה זאת היא שמרבית המרכיבים הביוטיים התת-קרקעיים של המערכת האקולוגית (חיידקים, פטריות, זרעים, שורשים ופקעות), אינם נפגעים בשריפה. חוקרים שביצעו מחקרים על השפעת השריפה ביחס ישיר לחומרי ההזנה בקרקע (נוטריינטים), מראים כי מלבד איבוד קטן של חנקן ושל אשלגן, אשר (כנראה) התנדפו, כל שאר המינרלים נשארו במערכת השרופה, אם כי פיזורם השתנה – במקום בצמחים הם נמצאים כעת במצב צבירה של אפר. כלומר, בהתייחסותנו לסעיף ג', נמצא שהשינויים בהרכב הכימי של הקרקע בעקבות שריפה הם לטווח קצר בלבד: אחרי בערך כשנה ממועד השריפה (תלוי בסוג השריפה ועוצמתה), רמת המינרלים בקרקע חוזרת להיות דומה לרמה שלפני השריפה. מכאן גם ניתן להסיק בהקשר לסחיפת הקרקע, שאובדן הקרקע הוא תוצאה של סחיפה מוגברת ושל נופים שנחשפו מן הצומח שנשרף, לכן, באופן כמעט חד משמעי, הנושא הזה צריך לרדת מסדר היום. מכאן איפוא, אפשר להסיק, שלשריפה ישנן גם השפעות חיוביות. לפי מחקרים שנערכו בארה"ב, במדינת קליפורניה, משופעת היערות וחורשים טבעיים בדומה ליערות בארץ ישראל, נתקבלו המסקנות הבאות: – הרמה של רוב המינרלים בקרקע עלתה באופן משמעותי (להזכירכם, לאחר השריפה), וכך נוספה לאפר כמות לא מבוטלת של חומרי מזון אורגניים זמינים. – זרעים ונביטות של מספר מינים של צמחים שוחררו מתרדמה בחום הרב של השריפה והחלו להתעורר. – בשטחים שנפגעו בשריפה, צפיפות היונקים הקטנים נמוכה מאוד, ולכן ההישרדות של הזרעים ושל הנבטים החדשים עולה על פני הקרקע. תוצרי השריפה עשויים מצד אחד לזהם את הקרקע, אך מצד שני הם משחררים נוטריינטים חבויים כמו קבוצות פוספט אשר חיוניים להתפתחות הצמח, ע"י הפיכת הקרקע וחשיפת שכבות שהיו חבויות לאור השמש ולאוויר. גם עוצמת השריפה היא בעלת משמעות על חברת הצומח, שמתפתחת אחרי השריפה, לדוגמא: שריפת עצי אלון גדולים גורמת לשינוי הנוף שלהם. אמנם האלון מתאושש וצומח במהירות, אך אחרי 5-3 שנים עוצמת הצימוח שלו יורדת, ובמקרים רבים הוא הופך לשיח דוקרני בעל גזעים רבים. היכולת לחזות נכונה את התפתחות הצומח לאחר שרפת יער מחטני נטוע אמורה לשפר את קבלת ההחלטות לכיווני ממשק מתאימים. בשטחים שבהם צפויה התחדשות עצמית של היער ניתן יהיה להימנע מפעולות שיקום ולחסוך בכך משאבים רבים. לשם כך יש צורך בידע כמותי על הגורמים המשפיעים על התחדשות הצומח אחרי שרפה בישראל. במקומות שנפגעו מהשריפה קיימים עדיין "בנקים" של זרעים שלא נפגעו בשריפה וגם חומר אורגני משמעותי לשיקום ואף להשבחת הקרקע. בשנה הראשונה לאחר השריפה לא מומלץ לנטוע בשטחים הנרחבים שעלו באש. בכדי להחזיר חלק מהטבע לציבור כבר בעוד שנים ספורות ולא בעוד 50 שנה כפי שהיה קורה באופן טבעי, תתבצע כמות מצומצמת של נטיעות במקומות שמשמשים בעיקר לנופש ופנאי – סביב אתרי תיירות או פיקניקים. לסיכום, אומר שבמערכת האקולוגית הים-תיכונית השריפות משפיעות רק על יחידות מוגדרות וקטנות יחסית, ופיזורן של יחידות אלה משתנה בזמן ובמרחב. התמונה המצטיירת בשטח היא בעצם פאזל של שטחים שרופים ולא-שרופים, שטחים שההתחדשות בהם היא משריפה צעירה מאוד, וכאלה שנשרפו לפני זמן רב. כלומר, זהו פסיפס אקולוגי דינמי מעניין ומגוון, שקשה מאוד להגדיר אותו בערכים, כגון: "טוב"-"רע", "יפה"-"מכוער", או "נכון"-"לא נכון". האם השריפה היא ברכה או קללה? – על כך אין תשובה חד משמעית. תלוי את מי אנחנו שואלים. לפי ראות עיניו. כלומר, עלינו לזכור שיש הבדלים גדולים בראייה של אותה המציאות האקולוגית, וזאת בשל גורמים שונים: התפיסה האישית שלנו, אמונותינו, עמדותינו והעניין שאנו מגלים במערכת. אנשים שונים המביטים "מבעד לאותו החלון" יראו דברים שונים: רועי צאן המסתכלים על יער או על חורש שרופים רואה את הצבע הירוק של העשב, שיצמח עבור עדריהם; חובבי הטבע יראו רק את הצבעים השחורים של העצים המפוחמים ואת האפר על פני הקרקע. עבורם השריפה היא אסון והרס של היער. יערנים רואים את כמויות העץ הגדולות, שאבדו בשריפה, או את העצים שייטעו בשטחים השרופים…

תעשיית הדבש בישראל, שמפיקה יותר מ-3,000 טונות דבש בשנה, עומדת בשנים האחרונות מול התופעה המוזרה של היעלמות הדבורים. עתיד האנושות כולו תלוי בהישרדות הדבורים! ניקח לדוגמא את דבורי הדבש. דבורי הדבש אחראיות להאבקת 80% מסך כל הגידולים החקלאיים בעולם, בנוסף, הן מספקות חומרי גלם לתרופות רבות ובעלות תפקיד משמעותי בתעשיות הטקסטיל, הבשמים והקוסמטיקה העולמיות. בשנים האחרונות מדברים בעיקר על הירידה בכמות הדבורים ביבשת אמריקה, אך הפעם מדובר בכל הגלובוס. כלומר אוכלוסיית הדבורים על סף הכחדה ממשית. הירידה במספר הדבורים היא עקבית בין השאר בשל שינוי בייעוד קרקעות ושימוש בכימיקלים לריסוס הגידולים החקלאיים; אבל משנת 2006 החל גורם נוסף להכות בעוצמה בדבורים. על פי הדיווחים, מחלה מסתורית תוקפת כוורות שלמות וגורמת להכחדתן המוחלטת בתוך זמן קצר. המחלה, המכונה תסמונת קריסת המושבה (Colony Collapse Disorder), הביאה למותן של יותר מ-43 מיליארד דבורים ברחבי העולם בשנה, וחיסלה כרבע מאוכלוסיית דבורי הדבש של אמריקה הצפונית. כוורת נגועה במחלה נראית מבחוץ כמו כוורת רגילה, ופעילות הדבורים בפתחה נראית שגרתית לגמרי. אבל כאשר בוחנים את פנים הכוורת מגלים שהיא למעשה כמעט ריקה: הדבורים היחידות שנמצאות בתוכה הן המלכה וכמה דבורים צעירות. גם דבורים מתות אינן נמצאות בתוך הכוורת או בסביבתה. הדבורות הפועלות יוצאות לדרכן לאסוף צוף, אבל מסיבה לא ברורה הן מסרבות לשוב אל הכוורת, או שהן מאבדות את יכולת הניווט שלהן ולא מוצאות את דרכן חזרה. ומכיוון שדבורי הדבש רגילות לחיות במושבות, הן אינן מצליחות לשרוד בגפן ומתות כעבור זמן קצר. התנהגות מוזרה זו של דבורי הדבש אינה מוכרת כלל לעולם המדעי. עוד מרכיב מסתורי הוא העובדה שהכוורת מצליחה לשרוד זמן רב יחסית, למרות מצבת הדבורים החסרה. בימים כתיקונם, כוורת שמראה סימני חולשה מותקפת מיד על ידי דבורים מכוורת שכנה או על ידי מזיקים אחרים החומדים את מצבור הדבש הטמון בה. אולם נראה כי אותם חרקים שבדרך כלל אינם מהססים לתקוף כאשר הם מעריכים שסיכויי הצלחת המתקפה עומדים לטובתם, נמנעים במקרה זה מלהתקרב לכוורת הגוועת. מאז שפרצה המחלה המסתורית היא הספיקה לתקוף כוורות רבות בזמן קצר, ומגדלי דבורים רבים כבר הודיעו שאיבדו כמחצית הדבורים שלהם, ולעתים קרובות אף יותר מכך. דיווחים דומים מאוד על התופעה התקבלו מאזורים שונים באמריקה הצפונית, וכן ממדינות רבות באירופה כמו איטליה, צרפת, ספרד, בלגיה, פולין והולנד. דיווחים נוספים הגיעו לאחרונה גם מטייוואן ומאמריקה הדרומית. מספר הדבורים הכולל שמתו בעקבות המחלה מוערך ביותר מחמישים מיליארד. כצפוי, התפשטותה המהירה של המחלה הביאה לידי פגיעה כואבת בענף ייצור הדבש. אבל הנזק של דילול אוכלוסיית דבורי הדבש חמור בהרבה מהפגיעה בתעשיית הדבש. אלברט איינשטיין, אשר נחשב לגדול התאורטיקנים, אמר בזמנו: "כאשר הדבורים ייכחדו מעל פני כדור הארץ, ייכחדו בני האדם כארבע שנים לאחר מכן". לדבורים יש תפקיד מכריע בהאבקת צמחים, ויש הטוענים כי הן החוליה החשובה ביותר בשרשרת המזון. הקטנת אוכלוסיית הדבורים עשויה לפגוע ברביית הצמחים, ובעתיד הלא רחוק להביא לידי פגיעה ניכרת בתוצרת החקלאית. שווי התוצרת החקלאית התלויה בדבורי הדבש מוערך בכ–15 מיליארד דולר בארצות הברית בלבד. לא רק דבורי הדבש נעלמות. גם דבורי העץ הצהובות-שחורות, ה-Bumblebee נעלמות בכל העולם וגם להן תפקיד חשוב בהאבקת פרחי עצים ופרחי בר ביעילות רבה יותר מזו של דבורת הדבש. חוקרים ישראלים זיהו ווירוס אותו נושאות הדבורים הישראליות, יש הנחה כי התפשטות הווירוס שמקורו בסביבתנו ליבשות אירופה ואמריקה היא אחת הסיבות להעלמות המסתורית של דבורי הדבש. אלא שעכשיו מסתבר כי הפגיעה היא לא רק בדבורי הדבש, מזה שנים רבות מתפתח ענף הפריית/האבקת פרחים בחקלאות. באופן טבעי נחשבה דבורת הדבש לבעלת התפקיד החשוב בהאבקה והפרייה, אלא שברבות השנים והניסיון הסתבר כי עבור גידולים רבים בעלי פרחים גדולים ועמידים יש מאביק טוב יותר מדבורת הדבש, כדי להצליח בהאבקת פרחים רבים יש להרעיד את הפרחים בתדרים גבוהים. ככל שהתדרים גבוהים כך יעילה ההאבקה יותר. מי שמצליח להרעיד את הפרחים בתדירויות גבוהות היא דבורת-העץ, דבורה גדולה בצבעים שחור וצהוב הידועה בשמה הלועזי bumblebee. חקלאים זיהו את כישוריה של דבורת-העץ בהאבקת פרחים וכוורות שלה מפוזרות בבתי גידול וחממות. בארה"ב מוערכת "עבודת" דבורת-העץ בכ-3 מיליארד דולרים. לכל איזור גיאוגרפי ובכל יבשת יש מיני דבורי-עץ שונים, כאשר רבים מהמינים "תורבתו" למען גידולי החקלאות בעולם כולו. אחרי שזוהתה בעיית העלמות דבורי הדבש וחוקרים החלו לחפש את הסיבות להעלמות הסתבר כי גם בדבורת-העץ פגעה הבעיה. שלושה מינים של דבורת-עץ שהיו נפוצים באמריקה הצפונית הפכו לנדירים. מין אחד הוכחד עוד לפני שזוהתה הבעיה. חוקרים רבים מכל רחבי העולם וככללם גם מישראל מנסים לנתח את הסיבות להיעלמותן של הדבורים. העולם המדעי עומד בשלב זה חסר אונים מול התופעה המוזרה. עד הזמן האחרון לא היה אפילו קצה חוט שהיה יכול להוביל לגורם המחלה, וכצפוי, הרִיק המדעי התמלא חיש קל בתיאוריות שונות ומשונות. יש התולים את התופעה בשימוש המצטבר בכימיקלים למניעת מזיקים שפוגע גם בדבורי הדבש וגורם להרעלתן. על פי סברה אחרת יש קשר בין המחלה ובין איכות המזון הניתן לדבורים, שיותר ויותר ממנו מיוצר באופן מלאכותי. כאן נוסף לרשימה גם החשש מפני שימוש בבקטריות מהונדסות גנטית בתהליך ייצור המזון. גם מזיקים וחיידקים נמנים עם הגורמים האפשריים למחלה, והיו שקישרו את התופעה לשינויי האקלים ולהתחממות כדור הארץ. ישנם גם מדענים המצביעים על קשר אפשרי בין התופעה ובין קרינה אלקטרומגנטית שמקורה במשדרים סלולריים. טענה זו נסמכת על מחקר שנערך באוניברסיטת לנדאו בגרמניה, אשר הצביע על פגיעה ביכולת הניווט של דבורים הנמצאות בסמוך למשדר סלולרי. לאחרונה נרשמה פריצת דרך משמעותית במחקרים, כאשר בבדיקות גנטיות שהתבצעו בארצות הברית התגלתה נוכחות של נגיף (וירוס) מסוים בכוורות הנגועות. זהו נגיף שזוהה לראשונה בשנת 2002 דווקא אצלנו בישראל על ידי פרופסור אילן סלע מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, והוא נקרא "וירוס ישראלי לשיתוק אקוטי" (Israeli Acute Paralysis Virus). הנגיף אובחן כגורם הפוגע ביכולת התעופה של הדבורים. אף על פי שהנגיף זוהה לראשונה בישראל, מקורו לא מכאן, אלא ככל הנראה מיבשת אוסטרליה. על פי ההערכות, הוא עשה את דרכו לאמריקה הצפונית באמצעות דבורים שהתחילו לייבא מאוסטרליה משנת 2004, זמן קצר לפני ההתפרצות הגדולה של המחלה בארצות הברית. אפשר שהסיבה להשפעה ההרסנית של הנגיף היא שינוי כלשהו שעבר, ואשר הפך אותו לקטלני הרבה יותר מזה שאובחן בישראל. מכל מקום, גם אם אכן יימצא שהנגיף הוא הגורם לתסמונת, אין להניח שתימצא לו תרופה בעתיד הקרוב. אנחנו במשק 'זרעים מציון', מנסים בכל דרך להסביר את המשמעות של הדבורים ושאר מיני החרקים בהפריה והאבקה של הצמחים והעצים. אנו עושים זאת ע"י הרצאות, הסברים, סיורים ושתילה והפצה של זרעים ושתילים בכל רחבי הארץ במסגרת הפרוייקטים שאנו משתתפים. פרוייקטים של שיקום נופי של נחלים, כבישים שכונות כו'. חשוב להבין שכשסוללים כבישים ומסילות

ממש עם בוא הקיץ החמים, מגיע הזמן לטבילה מהנה בים או בבריכה. אני רוצה דווקא לדבר איתכם על בריכה אקולוגית. ישנם את הבריכות שכולכם מכירים, בבתים הפרטיים, במלונות, בתי הארחה וכו'. בריכות אלו, המלאים בכלור ישנה השפעה מדאיגה על גוף האדם. כשאנחנו מריחים כלור ורואים מים כחולים אנחנו מרגישים מוגנים, אבל זו פיקציה. הכלור לא מגן מפני הפטיטיס E ו־A, פוליו, סלמונלה, גיארדיה ועוד הרבה חיידקים ומזהמים שיש במים. מחקרים הוכיחו כי הכלור המוסף בבריכה מכורח הנסיבות כמובן, על מנת לשמור על ניקיון הבריכה ממזהמים למינהם, גורם אף הוא להשפעות שליליות על גופנו כמו: גרד וצריבה בעור, פריחה, נזק לעור, צריבה בעיניים, אקזמות, אסתמה ובעיות נשימה, אלרגיות חריפות ואפילו סרטן. סיבות אלו ועוד גורמים לעוד ועוד אנשים ברחבי העולם, לבנות בריכות חדשות ואף להמיר את הבריכות האלו (בריכות הכלור) לבריכות אקולוגיות טבעיות כמו לדוגמא בגרמניה ובאוסטריה, שם 50% מהבריכות הציבוריות הן אקולוגיות. בריכה אקולוגית טבעית היא בעצם בריכה חיה! מה זה אומר? כשאנו בונים בריכה אקולוגית, אנו בעצם תלויים בצמחי המים המפוזרים בה על מנת לטהר את המים. הבריכה האקולוגית מורכבת משני אזורים נפרדים, האחד לשחייה והשני לצמחייה. אזור הצמחייה אחראי לפלטר, לחמצן ולנקות את המים, ומכיל זנים שונים של צמחים, בעיקר צמחי מים המשמשים כפילטר לניקוי. כמו בכל מאגר מים עומדים, יש צורך בניקוי מתמיד על מנת שהם יישארו בצלילותם. יש בריכות שבהן נעשה שימוש בטכנולוגיות סינון משוכללות וטבעיות ויש אחרות שבהן הניקוי והסינון מתבצעים רק באמצעים ביולוגים טבעיים ללא כל התערבות מכנית או אחרת. כמובן שבבריכות אקולוגיות, בגלל שילוב של צמחיית המים יופיעו חרקים רבים אך אלו ירחיקו את החיות המציקות יותר – היתושים. עיצוב הבריכה חשוב לצורך ניקוי יסודי של המים ושמירה על צלילותם. בבריכות אקולוגיות נעשה שימוש במפלסים לסיוע בטיהור המים, כאשר כל הרעיון נלקח כמובן מהטבע, שם המים זורמים ומתחלפים כל הזמן ועקב כך נשמרים נקיים וטהורים. המפלסים בבריכות האקולוגיות מאפשרים זרימה של המים וניקויים גם ללא צורך בהחלפתם. מפלס אחד של הבריכה יכלול את הצמחייה (צמחיית המים) המטהרת, באזור זה כמובן של שוחים כלל. האזור השני יכלול את בריכת השחייה עצמה ויכול לכלול מדרגות עם מעקה וגופי תאורה תת מימיים על קירות הבריכה, ממש כמו בבריכה רגילה. מעבר לזה יש פילטרים ביו-מכאניים באזור נסתר, שמשלימים את פעולת הפילטרים של הצמחייה, כך שהמים המוזרמים מחדש לבריכת השחייה, צלולים ונקיים לחלוטין. מדובר במערכות סגורות האטומות לחדירת חומרים שאינם רצויים ובאמצעותן מתבצע גם תהליך מיחזור של המים. המים הזורמים במפלסים עוברים תהליך של סינון וניקוי באמצעים ביולוגים. צמחים מיוחדים המצויים באגן שנבנה לצורך כך פולטים חמצן המטהר את המים. השורשים שלהם סופחים את הרעלים המזינים אותם וכך מנקים את הבריכה. ישנן בריכות אקולוגיות ביחד עם דגי נוי, כמו דגי הקווי, שמשתלבים יופי להנאתם בבריכות אלו ויוצרים מחזה מרהיב של בריכה אקולוגית אך לא בכחול תורכיז כמצופה. ייתכן אף שמזהמים ומלכלכים את המים, לכן בריכות אלו אינן מומלצות לשחיה בשל כך. אך למרות זאת, הצמחייה שבמים מנקה אותה ומשמשת כמעין פילטר ניקוי. בדיוק כמו השאלה הגדולה, מה קורה בבריכות האקולוגיות אם ילד עושה פיפי בבריכה? ה"טכנולוגייה" של צמחיית המים, כמו קנה סוף, ערברבה, קאנה הודית ועוד משמשת לניקוי הבריכה בצורה הכי טובה. ה"טכנולוגיה" הזו משמשת גם לטיהור שפכים כבדים בהרבה מזה. יכולה לנקות שפכי ביוב ושפכים של תחנות דלק ועוד. בבריכת כלור, השתן נשאר במים. בבריכה אקולוגית, השתן מתמוסס לגמרי תוך מספר שעות. בבניית בריכה אקולוגית יש לקחת בחשבון שיהיה מטראז' נוסף של פילטר ביולוגי שלא מצריך היתר בנייה משום שכולו מלא באגרגטים ובצמחיית מים מטהרת ששתולה בכולו, והמראה הוא של גינה לכל דבר, אבל המים בעצם עוברים בין הפילטר הביולוגי לבריכה עצמה וכך הבריכה מטוהרת. טכנולוגיה זו טבעית לחלוטין הפועלת באופן טבעי גם באגמים ובנחלים. בתוך שורשי הצמחים מתפתחת אוכלוסייה של בקטריות אירוביות ואנאירוביות – כאלה שניזונות מחמצן וכאלה שלא. כל התהליך הוא בקטיריאלי ומתרחש בשורשי הצמחים בין המצעים. בבריכות אקולוגיות לא בודקים כמה רעל יש אלא כמה חיידקים יש, ואתה מצליח להגיע לזה שאתה נקי לחלוטין. בבריכות אקולוגיות העור שלנו ובגדי הים שלנו לא מתקלקלים כמו בבריכות רגילות. אפשר לשתות מהמים הללו ומגיעות גם חיות לשתות מהם וכל הטבע שמסביב משתתף בחגיגה ואתה יכול לשחות בבריכה בין פרחי מים וכשהמים נכנסים לך לפה או לעיניים אין שום אי נעימות ואתה לא צריך ללכת להתקלח אחרי שיצאת מהבריכה. בבריכה אקולוגית יש לך ממש חיבור עם הטבע. הבריכה משתלבת עם מה שקורה מסביבה.

סירה קוצנית או בשמה המדעי Sarcopoterium spinosum, היא בן שיח רב שנתי ממשפחת הורדיים. הערבים קוראים לו נטש. השיח נמוך, מגיע עד לגובה של כ-40 ס"מ (לכן הוא בן שיח), ענפיו קוצניים וצפופים. צמח הסירה הקוצנית, כפי שמסופר באתר זרעים מציון, מאפיין יותר מכל את תצורת הנוף של הבתה הימתיכונית, הכוללת גם את המדבריות. צמח הסירה הקוצנית אוהב אור בכמות גדולה ולכן נדיר למצוא אותו בחורשים. העלים מנוצים לאונות משוננות, קטנים, קירחים בעלי גוון ירוק כהה בצידם העליון ולבן בצידם התחתון. בסתיו מלבלבים ענפים ירוקים מחיקי הקוצים החומים, הם מסתעפים לשני פיצולים ולקראת הקיץ הופכים לקוצים ומתעצים. הקוצים אינם אלא קצות ענפים, והם ניכרים בהסתעפותם הדו-קרנית. הפרחים של הסירה הקוצנית זעירים, חסרי כותרת, עם 4 עלי גביע ושחלה תחתית. הם ערוכים בתפרחות קטנות דמויות שיבולת בקצות ענפים. הצלקות האדמות הן שמקנות את הצבע לתפרחת הנקבית כולה. הפרחים הזכריים ערוכים מתחתם, לכל פרח 10– 30 אבקנים ארוכים בצבע צהוב חיוור, המתנדנדים ברוח לפזר את אבקתם. לצמח הסירה הקוצנית אין כלל צוף. ההאבקה מתבצעת בעזרת הרוח. הפרי מבשיל במאי ונותר זמן רב על הצמח. הפרי ספוגי, כדורי, קוטרו 4 מ"מ, בראשו 4 עלי הגביע, צורתו כצורת סיר קטן ("כקול הסירים תחת הסיר", קוהלת ז, ו)., ואולי זה מקור השם של הצמח כאשר צבע הפרי משתנה מירוק לאדום ולחום. בימי המשנה והתלמוד הכירו גם בסגולותיו הרפואיות של צמח הסירה הקוצנית. הספרות התלמודית מתארת, למשל, שימוש בקוצים של הסירה לריפוי שחין, שהוא שם כללי למחלות עור. אנשי התקופה השתמשו בקוצי הצמח כדי להסיר חלקים נגועים בעורם. רופא יווני בשם דיוסקורידס (במאה הראשונה לספירה) כתב של שיקוי שהכינו מעלי הצמח כדי לטפל בחולים הסובלים משלשול או מכאבי אוזניים ועיניים. ציון סימן טוב מכרם מהר"ל שגדל והתחנך לאהבת החי והצומח, גדל עם עדות מעורבות, למד מהערבים והבדווים שחיו סביבו על צמח הסירה הקוצנית וכיצד הוא עוזר בריפוי ואף ישנם כפרים ערביים המשתמשים בו עד היום כחומר הסקה. עוד בילדותו שמע מהם, כיצד מרתח של שורשי וענפי הצמח יעיל בהורדת סוכר גבוה. שכנתו שהייתה מתעייפת יתר על המידה בימים חמים, הייתה נוהגת לשתות את המיצוי של שורשי וענפי הצמח, נחה מעט וכבר הייתה מרגישה טוב אחרי כמה דקות. פורסם בין היתר, שסטודנטים מאריאל ביצעו מחקרים לפני כשנה על הסירה הקוצנית והם אכן הגיעו למסקנות דומות בנוגע לצמח הסירה הקוצנית. ממחקרים נוספים שבוצעו במעבדות בארה"ב, כדי לקבוע את היעילות של תמצית הסירה הקוצנית כסוכן אנביוטי במבחנה ובחי. החומרים והשיטות היו כדלקמן: RINM הלבלב תאי בטא, L6 מיוטובים, 3T3-L1 אדיפוציטים ו- AML-12 hepatocytes טופלו עם תמצית מימית משורשי הסירה הקוצנית (0.001-10mg/ml). המחקרים בוצעו על עכברים שקיבלו מנה בודדת של התמצית. התמצית ניתנה במשך כמה שבועות. IPGTT בוצע, ואינסולין פלזמה, FFA, צריכת המזון ומשקל הגוף נמדדו. חסר באינסולין או ירידה בתגובה אליו, מביאים לעלייה ברמת הגלוקוז בדם, שבעקבותיה עלולים החולים לפתח סיבוכים קשים כמו עיוורון, מחלות לב וכלי דם, מחלות כליות ועוד מספר מחלות קשות. סרקופוטריום ספינוזום (סירה קוצנית) חילצה והגדילה את הבסיס ואת גלוקוז / forskolin- המושרה הפרשת אינסולין בתאי RINM, והגדלת כדאיות התא. תמצית lipolysis מעכבת ב 3T3-L1 אדיפוציטים, וגלוקוז המושרה בספיגה בתאים אלה, כמו גם AML-12 hepatocytes ו L6 מיוטוב. GSK3 זרחן ביתא היה גם המושרה L6 מיוטוב, דבר המצביע על גדל הגליקוגן בסינתזה. ממצאים אלו הראו ששתייה של תמצית סירה קוצנית במקום מים מנעה את התפתחות הסוכרת בעכברים. החוקרים מצאו גם, ששתייה של התמצית מפחיתה את כמויות המזון שצורכים העכברים ותורמת להפחתת משקלם, הרי שהשמנת יתר מקושרת באופן ישיר לפיתוח התנגדות לאינסולין, ולסוכרת. המסקנות: בחילוץ המיצוי מהשורשי וענפי הסירה הקוצנית יש השפעות המחקות את אלה של האינסולין וניתן לספק את הבסיס לפעילות אנטיביוטית של התמצית. כיום מחפשים החוקרים את החומרים הפעילים בתמצית, כאשר תקוותם היא למצוא טיפול תרופתי על בסיס טבעי למחלת הסוכרת. מידע נוסף אודות סגולות הסירה הקוצנית ניתן למצוא אצלנו באתר זרעים מציון. ניתן לקנות אצלנו זרעים של סירה קוצנית, שורשים וענפים וכמעט את כל זרעי וצמחי הבר של ארץ ישראל.

הגינון הטיפולי הוא בעצם גישה שלנו, הגננים או המטפלים או ההורים, לשם שיפור מצבם ואיכות חייהם של המטופלים במישור התמיכתי, הריגשי, הקוגנטיבי, המוטורי, החברתי ואף התעסוקתי באמצעות הגינה ומרכיביה. העדות הראשונה המספרת על טיפול באנשים בעזרת צמחים היא מימי מצרים העתיקה. שם, בכתבים עתיקים נמצאו המלצות מטעם רופאים בחצר המלוכה לטייל בארמון וסביבתו לשיפור מצב הרוח. מסוף המאה ה-18, נתגלו עוד ועוד עדויות בבריטניה, בספרד ובארה"ב לטיפול באנשים בעלי צרכים מיוחדים בעזרת טיפוח גינה, כחלק מחיי היום יום. במלחמת העולם השנייה חלק מפעיליות הגינון הפכו מפנאי לכלי טיפולי לכל דבר ועניין, גם להחלמה וגם למצבי רוח משתנים. העידן בו אנו חיים מאופיין בשימוש נרחב בטכנולוגיה, מגיל הילדות ועד להיותנו אנשים בוגרים ואף זקנים. המשמעות של מציאות זו הינה ישיבה מול מסכים שונים במשך שעות רבות בהתבוננות וחוסר תזוזה וריחוק וניכור מהטבע. קיימים מחקרים, המצביעים על תופעה חדשה, הנקראת "הפרעת מחסור בטבע" – Nature deficit disorder) NDD). על פי טענה זו, המחסור בהימצאות במרחב הטבעי מעלה את התדירות של הפרעות קשב וריכוז, תחושות של דכדוך וחרדות, בקרב ילדים ומבוגרים. גינון טיפולי הינו כלי עוצמתי, העושה שימוש בנטייה המולדת של בני אדם לטבע, על מנת לעזור להם לשפר את איכות חייהם מבחינה נפשית ופיזית. הטיפול מסייע לפיתוח ושיקום מיומנויות במרכיבי תפקוד שונים בייחוד בפן הרגשי והחברתי ולהקלה וליווי במצבי משבר או מצוקה, וכן כאמצעי לצמיחה אישית. המרחב הטיפולי כולל גם את הסביבה שמחוץ לדלתות החדר, ובכך מאפשר אינטראקציות, רגשות וחוויות חושיות ייחודיות. אנו בזרעים מציון, הדרכנו ועודנו מדריכים מורים, מטפלים והמון תלמידים בסדנאות שתילה ולמידה על צמחי הבר,זרעים ופקעות, בשילוב משחקים ופעילויות עם חיות המשק שלנו. החוויה הזו נכנסת ללב הילדים והמפעילים וביחד יוצרים הרמוניה וסיפוק רב. מהיכרות אישית לתחושות הנפלאות של הטבע והעבודה בגינה, השהייה באוויר הפתוח, בטבע, בנופים המשתנים לכל אורך המדינה, ניחוח האדמה המתוחחת, קשת הצבעים המתגלה ברסיס הממטרה עם קרן השמש, צבעי הפרחים, הגינה ובעלי החיים הנמשכים אליהם. כל אלו ועוד הם רק מקצת טעמו של הגינון לפתיחות ועזרה לאנשים.

כשאתם מתכננים גינה, אם זו גינה קטנה או גינה גדולה, גינת קקטוסים או גינת תבלין, גינת ירק או גינת טבע, יש לקחת בחשבון מספר אלמנטים חשובים, בינהם צמחי הבר. בגלל שאנו חיים במדינה עם אקלים ים תיכוני, חם מאוד ברוב חודשי השנה וגם החורף יחסית ידידותי, יש להתייחס ברצינות רבה לגינה שאתם מתכננים. אחד מהאלמנטים הוא כמובן גודל הגינה והשטח שלה. אם שטח הבית גדול, נרצה כמובן גינה גדולה ולהיפך. אם שטח הכניסה לבית חשוף, כמובן שנרצה לקשט אותו במסגרת הגודל המתאים בכדי שיהיה לנו נעים לשבת בחוץ. יש כמובן לקחת בחשבון את סוג האדמה והאקלים מכיוון שקח נוכל להתאים את סוגי השתילים והצמחים ואת זוויות שתילתן. עוד אלמנט שיש לקחת בחשבון כמובן הוא אלמנט האחזקה. בעלי הבית ירצו כמובן את המינימום הוצאות על מים, טפטפות, דישון ואדמה ומקסימום תוצאות בשטח, כלומר פריחה תמידית ויפה. פה נכנס כמובן אלמנט של שילוב צמחי הבר. צמחי הבר, פרט לעמידותם וחוסנם לתנאי הארץ הקשים, ברגע שהם נשתלים ומתבססים באדמה, הם מתרגלים מהר מאוד לתנאי הקרקע והאקלים, אינם זקוקים עוד לטיפול מסוים, כמו דישון או השקיה נוספת ודרישות האחזקה שלהם נמוכות יותר משל צמחים תרבותיים למינהם דבר המוזיל את עלויות אחזקת הגינה בצורה משמעותית, הם חסכוניים במים, חוזרים לפרוח כל עונה ללא טיפול מיוחד, מושכים דבורים ופרפרים, עמידים מאוד, כמובן יפים, ערכיים והכי ארץ ישראלים שיש. את הגינה נוכל ל"קשט" עם צמחים חד שנתיים (צמח שפריחתו, בגרותו, נסיון התרבותו ומותו נמשכים על פני מחזור חיים של שנה אחת ומתחדשים בעצם מזרעים בלבד), צמחים רב שנתיים (צמח בעל מספר מחזורי פריחה, לפעמים זקוק ליותר משנה על מנת להשלים את מחזור חייו), גאופיטים (צמחי בצל, פקעות וקנה שורש הפורחים ומייצרים זרעים לריבוי ובעלי תוחלת של עשרות ואף מאות שנים). את הפקעות והבצלים נוכל לשתול בגינה ללא טיפול מסוים ובכניסתם לתרדמת אין צורך להשקותם כלל וכלל. צמחי הבר חיים פרק זמן ארוך יותר מהצמחים התרבותיים. בכל שנה הם אוגרים מזון, גדלים או מתפצלים. ככל שהפקעת גדלה יותר, נוכל לראות יותר עמודי פריחה וכמובן יותר זרעים. את צמחי הבר נוכל לשתול בעונות הסתיו/חורף וכך נוכל להיעזר במזג האויר להשקייתם ולא נצטרך השקיה נוספת מלאכותית. כמובן, שגם השקייה בחודשי הקיץ איננה מפריעה לצמחי הבר. ישנם מינים של בר שכשמקבלים השקייה בקיץ, הם מחזיקים כשיח כל עונות השנה ובעונת הפריחה פורחים בשלל צבעים (לדוגמא: מרווה משולשת, אזוב מצוי, מרווה ריחנית ועוד). אם הגינה שלכם בנויה בצורת מדרון משופע, שתילת צמחי הבר יוצרת רשת שורשים תת קרקעים המייצבת את הקרקע ועוזרת בעצם במניעת ארוזיה (סחף אדמה) ע"י הגשם. כך כמובן מתבצע השיקום הנופי ברחבי המדינה. בנוסף, אם ברצונכם גינה מושכת פרפרים, צמחי הבר מושכים פרפרים, דבורים ומעופפים ומאביקים שונים הכי טוב שאפשר. בזכות צמחי הבר, תוחלת החיים של הדבורים גדלה וכך הם מקבלים אפשרות להתרבות ולשגשג יותר טוב, מה שמביא ליותר הפרייה ותוצרת חקלאית. אם יש לכם בגינה מגוון של עצי פרי, צמחי הבר אשר מושכים מאביקים יאביקו גם את עצי הפרי ותווכחו לתוצרת רבה יותר ואיכותית יותר. כמובון שאפשר לשלב בגינה אלמנטים שונים מעץ, אבן ובטון ואפילו מפלים קטנים או מזרקות. אדני רכבת או שבילי עץ לדריכה הינם אלמנטים מאוד אהובים בשנים האחרונות. את התמונה של גינה מושלמת תשלים תאורה מתאימה לגינה.

אז מה זה בעצם "פצצות זרעים"? פצצות זרעים זה שיטת זריעה המשלבת זריעת זרעים וכיף! להכנת הפצצות נדרש: סדין מבד/ נילון, חול, זרעים ומים. חשוב להבהיר שאין מתכון מדויק וצריך "להרגיש" את החומר תוך כדי ערבוב ולהחליט אם להוסיף עוד מים או עוד חול. הזרעים: אנחנו ממליצים לבחור בזרעים חד שנתיים שנקלטים בקלות ונותנים פריחה אביבית צבעונית וארוכה כמו למשל- פרג, חרצית, סביון, קחוון, ציפורנית, תורמוס ועוד. יש לבחור את הזרעים לפי האזור בארץ בו הולכים לנפץ את הפצצות. לכל אזור יש את רשימת המינים המתאימים לו- ניתן לראות מה מתאים לאזורכם ע"י כניסה לאתר שלנו (זרעים מציון), בדף הבית יש מפה של ארץ ישראל, על גבי המפה ישנם נקודות כשכל נקודה מסמלת אזור אחר בארץ, לחיצה על הנקודה הקרובה ביותר למקום מגורכם תיפתח רשימה של מינים המתאימים לאותו אזור. כמות הזרעים הנדרשת – כמות הזרעים נקבעת לפי גודל השטח עליו אתם הולכים לנפץ את הפצצות, על כל מ"ר מומלץ לשים 2 גרם זרעים (מיקס זרעים). ניתן לשים כמות נמוכה או גבוהה מהכמות המומלצת אבל זה אומר שהפריחה תהיה צפופה / מרווחת יותר. החול: מטרת החול היא לעזור לפזר את הזרעים בצורה אחידה על שטח נרחב. אין חשיבות לסוג החול מבחינת ההשפעה על הזרעים אך מניסיון אנחנו ממליצים על חול בניין פשוט. כמת החול הנדרש: כמות החול נקבעת לפי כמות האנשים המשתתפים בפעילות וכמות פצצות הזרעים שאתם מקציבים לאדם. החול הוא בעצם הגורם העיקרי שקובע את כמות המסה של פצצות הזרעים. להוסיף יותר או פחות חול לא ישפיעו על טיב הזרעים וטיב הזריעה בכלל. מניסיוננו מומלץ לשים 4 דליים של חול על כל 500 גרם של זרעים. המים: מים רגילים. יש להוסיף את המים בסוף התהליך, כל פעם להוסיף מים, לערבב, לנסות ליצר כדור ולראות אם הוא מחזיק או שצריך להוסיף עוד מים או לחלופין עוד חול. איך מיישמים? בוחרים משטח (שולחן/ שטח אדמה שטוח), פורסים עליו ניילון או בד ושופכים עליו את החול, יוצרים גומה במרכז ואליה שופכים את הזרעים, מערבבים עם הידיים את הזרעים עם החול ולאחר הערבוב מוסיפים מים לפי הצורך עד שהמסה יציבה דיה כדי ליצור כדורים. יוצרים כדורים (כמו כדורי שוקולד) בגודל חצי אגרוף. את הכדורים מנפצים על הקרקע באזור שמשי (לא בצל) וזה הכל- זרעתם את הזרעים. עכשיו נותר לחכות לגשמים ולהנות מפריחה אביבית שמזריעה את עצמה וחוזרת לפרוח בכל שנה מחדש. בהצלחה! מצוות זרעים מציון – מרכז לצמחי בר